אבחון לימפומה הודג’קין

 אבחון לימפומה הודג’קין

לימפומה הודג׳קין מתחילה בלימפוציטים מסוג תאי B ויש לה מאפיינים ייחודיים מבחינה היסטולוגית (הרקמות והתאים המרכיבים את הגידול) עם תאים (הנקראים תאי ריד-סטרנברג) המציינים את קיום המחלה. המחלה מתחלקת למספר תתי קבוצות בהן לימפומה הודג׳קין קלאסית (שאף היא מתחלקת למספר תתי קבוצות) וכזו המאופיינת במספר רב של לימפוציטים נודולריים. קיימת שונות בשכיחות בתת סוג המחלה באיזורים שונים בעולם ובקבוצות אוכלוסייה שונות כפי שכבר נדון בפרק ״סקירה וגורמים״.

 

תסמינים (סימפטומים) ללימפומה הודג׳קין: 
התסמין השכיח ביותר הוא הגדלה של בלוטות לימפה בעיקר באיזור הצוואר אך יכולה להופיע גם בבתי השחי או במפשעות.

הגדלת בלוטות לימפה - התסמין השכיח ביותר הנמצא ברוב החולים הוא הגדלה של בלוטות לימפה בעיקר באיזור הצוואר אך הגדלה שכזו יכולה להופיע גם בבתי השחי או במפשעות. ברוב המקרים הגדלה זו של בלוטות הלימפה אינה גורמת לכאב ומתפתחת לאיטה אך יכולה גם להתפתח במהירות וכן לגרום לאי נוחות. היות וקיום של בלוטת לימפה מוגדלת הוא ממצא שכיח למדי, מקובל להתייחס לבלוטות כחשודות באם הן גדולות מ 2 סנטימטר, אם מדובר במספר בלוטות לימפה מוגדלות או אם הן קיימות ולא נעלמות במשך יותר מ 6 שבועות או במידה והן גדלות

תסמינים נוספים - כוללים הזעות ליליות, חום וירידה בלתי מתוכננת במשקל. במיעוט המקרים יכולים להיות גם כאבי בטן או קושי נשימתי מסוים (וזאת כתוצאה מהגדלת בלוטות לימפה באזור החזה או הבטן, אם כי מצב כזה אינו שכיח). בחלק קטן מהמקרים, כ 5%, בשל עירוב של מח העצם עלולה להיות גם אנמיה היכולה להתבטא בעייפות ובבדיקות המעבדה (ספירת דם) עלולה להיות גם רמה נמוכה של טסיות (טרומבוציטופניה) ושל מספר הכדוריות הלבנות (לויקופניה). תסמינים נוספים ששכיחותם נמוכה הנם אלו הנגרמים על ידי הגדלת הבלוטות ובהם נפיחות בגפיים בשל האטה בניקוז הלימפטי או הורידי.

נתוני 2010, מקור: הרישום הלאומי לסרטן 

 

אבחון לימפומה על שם הודג׳קין:

 ביופסיה – אבחנת לימפומה הודג׳קין נעשית על ידי סקירת התאים שהוצאו בביופסיה מבלוטות לימפה חשודות במיקרוסקופ. בדרך כלל מדובר בביופסיה רחבה באופן יחסי (ביופסיית חתך, Excisional Biopsy) וזאת היות וביופסיית מחט עלולה שלא להראות את קיום המחלה בשל כמות החומר הקטנה יחסית הנלקחת בשיטה זו. השיטה המקובלת לביופסיה היא הוצאה של כל הבלוטה, על ידי חתך בעור ותפירתו לאחר מכן. אבחון המחלה נעשה איפה במעבדה הפתולוגית ומתבסס על המצאות תאי ריד-סטרנברג וממצאי דלקת. נעשות גם בדיקות נוספות על הדגימות על מנת לקבוע את תת סוג המחלה (לדוגמא, בלימפומה הודג׳קין מהסוג הקלאסי יש ביטוי לתת סוג של לימפוציטים הנקראים CD 15 ו – CD30 וכאשר שני אלו לא מבוטאים ואילו יש ביטוי של תת סוג אחר, CD20, אזי קרוב לוודאי שמדובר בלימפומה מסוג לימפוציטים נודולריים).

בדיקות הדמייה – על מנת לבדוק את האפשרות לקיום המחלה גם באותו איזור שבו נמצאה הבלוטה מוגדלת ו/או באיזורים אחרים בגוף יש צורך בסריקה על ידי CT של אותו איזור וגם איזור החזה והבטן בשאלת המצאות בלוטות חשודות נוספות. בנוסף מקובל לעשות בדיקת PET-CT שהנה בדיקה בה מוזרק לגוף סוג של סוכר מסומן בחומר רדיואקטיבי והבדיקה בודקת את קליטתו באיזורים בהם אינו אמור להיקלט. הבסיס לבדיקה זו הנה העובדה שתאים ממאירים (סרטניים) צריכים אספקת דם וסוכר גדולים יחסית לשם גדילתם ולכן ריכוז של אותו חומר מסומן באיזורים שונים יכול להעיד (באופן עקיף) על פעילות מואצת היכולה להיות כתוצאה מגידול ממאיר

פרסומת