אבחון לימפומה שאינה הודג’קין

 אבחון לימפומה שאינה הודגקין

לימפומה שאינה הודג'קין (NHL, Non Hodgkin's Lymphoma) הנה מחלה שמקורה בתאי הדם הלבנים (לימפוציטים)  משני תת סוגים, ברוב המקרים מדובר  בתאי B ותאי T. הגידול יכול להיווצר באיזורים ובאיברים שונים בגוף, יכול להיות גידול המתפתח במהירות (אגרסיבי) או כזה שמתפתח לאיטו ובהתאם  התסמינים עשויים להיות  שונים.

 

תסמינים (סימפטומים) ללימפומה שאינה הודג׳קין

הגידול יכול להיווצר באיזורים ובאיברים שונים בגוף, יכול להיות גידול המתפתח במהירות (אגרסיבי) או כזה שמתפתח לאיטו ובהתאם לכן התסמינים עשויים להיות שונים.

לימפומות באזור בית החזה – במקרים אלו כאשר הגידול ממוקם באזור שערי הריאה (מדיאסטינום) הוא עלול ללחוץ על הסימפונות ולגרום לקושי נשימתי או לתסמינים של נפיחות ובצקת תת עורית הנגרמת כתוצאה מחסימה או מלחץ על אחד מהורידים המרכזיים.

לימפומות במוח – לימפומות הממוקמות במוח נותנות תסמינים שהם כתוצאה מלחץ על איזורים שונים במוח (כמו מחלות אחרות או גידולים אחרים במוח). היות והמוח נתון בקופסה קשיחה (הגולגולת) כל תהליך שתופס מקום במוח בא על חשבון איזורים אחרים שיש להם תפקוד משלהם וגורם לתסמינים של שינוי בתפקוד בשל הלחץ עליהם. מבחינה זו אין שוני מהותי בסוג ההיסטולוגי של הגידול במוח, כך שגם לימפומות וגם גידולים מסוגים אחרים נותנים תסמינים דומים. התסמינים כוללים כאבי ראש, הרגשת נימול או שיתוק של חלקים שונים בגוף, טשטוש ראייה או הפרעות ראייה אחרות עד להתכווצויות וארועי עלפון או איבוד הכרה. התסמינים יכולים להות ממוקדים באזור מסויים (לדוגמא שיתוק גפה) או כלליים יותר (שיתוק או ירידה בתחושתיות בחלק הגוף הימני / שמאלי לדוגמא).  עוד על תסמינים של גידולי מוח כאן.

לימפומות בקיבה – אתר נוסף שבו שכיחות הלימפומות היא גבוהה יחסית הנה הקיבה. לימפומה בקיבה גורמת בדרך כלל לתסמינים הקשורים בקיבה שהם בחילות, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, כאב והרגשת מלאות או נפיחות בבטן. לעתים פחות שכיחות קיימים גם דימומים מהקיבה.  עוד על תסמינים של סרטן הקיבה כאן.

 

נתוני 2010. מקור: הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות

 

 

אבחון לימפומה שאינה הודג׳קין:

תסמינים כלליים – נקראים גם B Symptoms . מדובר בתסמינים של מחלה כללית וכוללים חום, ירידה במשקל והזעות ליליות.

הגדלת בלוטות לימפה (לימפואדנופתיה, Lymphadenopathy)אחד התסמינים הבולטים של המחלה הנו הגדלה, שבדרך כלל אינה מלווה בכאב מקומי, של בלוטות לימפה. חלק גדול מהחולים בלימפומה מדווח כתסמין ראשוני ובולט על הגדלת בלוטות אשר יכולה להיות בכל איזור בגוף – באזור הלסת, הצוואר, בתי השחי או המפשעות. הגדלה בלוטות זו  ניתנת למישוש על ידי המטופל עצמו או על ידי רופא. לעתים עלולה להיות אצל חולים במחלה גם הגדלה של בלוטות בחלק האחורי של הבטן, במרכז החזה, באיזור הכבד או הטחול, והגדלת בלוטות זו אינה ניתנת ברוב המקרים למישוש (אם כי בחלק מהמקרים הרופא יוכל להתרשם מהגדלת הכבד או הטחול ואצל אנשים רזים במיוחד אולי גם הגדלת בלוטות באזורים אחרים בבטן). הערכת קיום הגדלת בלוטות אלו נעשית על ידי בדיקת סונר (אולטראסאונד). הגידול יכול לערב גם את הקיבה (לימפומה קיבתית Gastric Lymphoma), את העור (Cutaneous Lymphoma) או את האשכים (Testicular Lymphoma). פחות שכיחות הם לימפומות בעצמות, בשד או באיברים אחרים.

חלק גדול מהחולים בלימפומה מדווח כתסמין ראשוני ובולט על הגדלת הבלוטות אשר יכולה להיות בכל איזור בגוף – באזור הלסת, הצוואר, בתי השחי או המפשעות והגדלה זו ניתנת למישוש על ידי המטופל עצמו או על ידי רופא.

נטילת דגימה מבלוטות (ביופסיה) – ביופסיה היא האמצעי החשוב ביותר על מנת להגיע לאבחנה ברורה של המחלה וגם על מנת לוודא את סוג הלימפומה ומידת האגרסיביות של הגידול. מקובל לקחת ביופסיה מבלוטות גדולות יחסית (2-1.5 סמ) הנמצאות באזורים בהם נוח יותר לקחת דגימה (בית שחי, צוואר, מפשעות לעומת איברים פנימיים), וזאת כמובן בהנחה שמצויות של בלוטות כאלו וכן מקובל ליטול דגימה מבלוטות הנמצאות בקבוצות (לעומת בלוטה בודדת). 

נטילת דגימה מבלוטות (ביופסיה) היא האמצעי החשוב ביותר על מנת להגיע לאבחנה ברורה של המחלה וגם על מנת לוודא את סוג הלימפומה ומידת האגרסיביות של הגידול.

בדיקות דם – אין ממצאים ברורים בבדיקות דם שיכולים להחשיד או להיות קשורים באופן ישיר עם לימפומות. ירידה בכמות גופי הדם (כדוריות אדומות, לבנות, טסיות הדם – טרומבוציטים) באופן כללי יכולה להיות כתוצאה מחדירה של הלימפומה למח העצם ואז המחלה תתבטא גם באנמיה (ירידה בהמוגלובין), ירידה בכמות טסיות הדם  (טרומבוציטופניה) ובירידה במספר הכדוריות הלבנות (לויקופניה). בבדיקת דם רגילה ניתן לבדוק את רמת האנזים לקטט-דהידרוגינאז (LDH) ורמה גבוהה שלו עלולה להיות קשורה בלימפומה אבל אינה סימן מתאר או מחשיד דווקא למחלה זו.  העלייה ברמות האנזים נובעת לוא דווקא מעצם קיום הלימפומה אלא מסיבות אחרות כמו הסננה לכבד או מהתפשטות נרחבת של הגידול (ולכן קיים מתאם בין רמות ה LDH וחומרת המחלה).

בדיקת מח העצם – בדיקה זו היא בדיקה שגרתית לאבחון לימפומה הגם שמעורבות של מח העצם היא בכמחצית מהחולים בלבד. בשל כך, מקובל לעשות ביופסיות במספר נקודות שכן גם כשיש מעורבות של מח העצם המעורבות היא נקודתית ועל ידי ביצוע מספר דגימות עולה הסיכוי למציאת מחלה במח העצם. הבדיקה נעשית במסגרת מרפאתית על ידי מחט עבה המוחדרת למרכז העצם (בדרך כלל לאחר אלחוש מקומי).

בדיקת נוזל עמוד השדרה – נעשית על ידי ניקור מותני והיא מבוצעת כשיש חשד למעורבות של המוח או קרומי המוח במחלה. הנוזל נשלח לבדיקה ציטולוגית שעשויה לזהות תאי לימפומה.

בדיקת נוזל פלאורלי ופריטונאלי – במידה ויש חשד (המועלה על ידי בדיקות הדמייה בדרך כלל) למעורבות של קרומי הריאה במחלה, מתבצע ניקור קרומי הריאה ובאותו אופן, במידה וחשד למעורבות של קרומי הצפק ניקור של אותו איזור. טכניקת ביצוע הניקורים היא דומה, אלחוש מקומי (לא בכל המקרים) והחדרת מחט לאזור המבוקש ושאיבת נוזל ממנו על מנת לבדוק אותו במעבדה ציטולוגית.