אבחון סרטן המעי הדק

 אבחון סרטן המעי הדק

 

התסמינים היכולים להביא לאבחון סרטן המעי הדק והמעוררים חשד לקיום גידול במעי הדק כוללים ירידה במשקל, כאב בטן או דימום. במעי הדק יכולים להיות גידולים שפירים או ממאירים, כשאלו הממאירים נוטים לתת תסמינים יותר מהגידולים השפירים. מכיוון שתסמינים אלו הם מאוד לא מכוונים, בחלק גדול מהמקרים אבחון של סרטן במעי הדק, הגם שמדובר בארוע נדיר יחסית, הוא בשלבים מתקדמים יחסית של המחלה.

 

תסמינים (סימפטומים) לסרטן מעי דק: 
התסמינים המעוררים חשד לקיום גידול במעי הדק כוללים ירידה במשקל, כאב בטן או דימום.

 

כאבי בטן – כאב הבטן הוא התסמין השכיח ביותר לגידולי המעי הדק ומופיע בכ 90% מהחולים במחלה. הכאב הוא כאב לסירוגין ועם מרכיב של עוויתות.

בחילות והקאות – תופעות אלו מופיעות אצל כמחצית מהחולים.

ירידה במשקל וחוסר תיאבון – תסמינים אלו, שאינם ספציפיים דווקא למחלות אלו, עלולות להופיע בפחות ממחצית החולים.

שלשול מימי – תסמין שהוא ייחודי לתת סוג מסויים של גידולים במעי הדק, מסוג קרצינואיד (ראה בהמשך).

 

מקור הנתונים: הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות, נתוני אוכלוסייה יהודית.

 

אבחון סרטן המעי הדק:

 

דימות (הדמייה) – בדיקת CT היא כלי יעיל לבירור כאב במערכת העיכול כאשר אין תסמינים מכוונים אחרים למהות הבעייה. הבדיקה יכולה לתת תמונה של ממצא ממוקד במעי הדק, באם קיים, והיא יעילה גם בהערכה של מעורבות איברים סמוכים ו/או בלוטות לימפה איזוריות. זמינותה הרבה של הבדיקה הופכת אותה לבדיקת הבחירה במקרה זה. בדיקת MRI עם חומר ניגוד היא רגישה יותר (בעלת אפשרות גדולה יותר לזהות) גרורות בכבד ובמיוחד כאלו מסוג אחד של הגידולים במעי הדק (גידול מסוג קרצינואיד). במידה וקיים גם דימום נהוג לבצע הדמייה של כלי הדם על ידי ארטרוגרפיה או בדיקה עם חומר רדיואקטיבי (טכנציום). בדיקת הדמייה אחרת היא בדיקת אנטרוגרפיה (Enterography) היכולה להתבצע בשתי צורות - משתמשים בחומר ניגוד (בריום) המוזרק לתחילת המעי ונערכים צילומי רנטגן של המעי. בדיקה זו היא בעלת רגישות גבוהה יחסית לאיתור גידולים קטנים ומדובר בבדיקה עם רמות קרינה נמוכות יחסית. שיטה אחרת לביצוע אנטרוגרפיה היא על ידי סי.טי. כאשר המטופל שותה חומר ניגוד (בניגוד לבדיקה הקודמת בה יש להכניס צינורית לתחילת המעי) וביצוע בדיקת סי.טי. קיימת אפשרות נוספת, אם כי פחות נפוצה בשעה זו, של ביצוע אותה בדיקה על ידי MRI. בדיקת PET-CT משמשת, כמו במקרים אחרים, להערכה של התפשטות הגידול וקיום גרורות מרוחקות, והערכה של תגובה לטיפולים. גידולים במעי הדק יכולים להיות ממגוון סוגים היסטולוגיים כמו אדנוקרצינומה, לימפומות, סרקומות או קרצינואיד ולא כל הסוגים האלו רגישים מספיק לבדיקת ה PET ולפיכך לא בהכרח ייעשה שימוש בבדיקה זו.

התסמינים המעוררים חשד לקיום גידול במעי הדק כוללים ירידה במשקל, כאב בטן או דימום.. מכיוון שתסמינים אלו הם מאוד לא מכוונים, בחלק גדול מהמקרים אבחון של סרטן במעי הדק, הגם שמדובר בארוע נדיר יחסית, הוא בשלבים מתקדמים יחסית של המחלה.

אנדוסקופיה – יכולה להיעשות בשני דרכים – האחת היא בדיקה אנדוסקופית ״רגילה״ כמו בבדיקת גסטרוסקופיה, בה מוחדר אנדוסקופ שהוא צינור גמיש, לפה ומשם לושט ולקיבה ומשם לחלק הקדמי של התריסריון אך המגבלה של הבדיקה הנה בכך שהיא שאינה יכולה להציג את הנעשה מעבר לחלק הראשון של התריסריון.

בדיקה נוספת אשר יכולה לתת תמונה לגבי כל המעי הדק היא גלולת-מצלמה, בה המטופל בולע גלולה שבתוכה מצלמה, משדר ומקור תאורה והיא מעבירה את צילומי הושט למכשיר חיצוני לגוף ובכך נעשה תיעוד של המעי הדק. בדיקת הגלולה (VCE Video Capsule Endoscopy) מהווה כעת את הסטנדרט בבירור של המעי הדק.

סמנים (מרקרים)כמו במקרים אחרים, סמנים אינם מיועדים לאבחנת סרטן אלא למעקב אחר טיפול ותגובה לטיפול, אך יש להם ערך מסויים במסגרת הבירור האבחנתי הכולל כשהם עשויים לתת נדבך נוסף בביסוס האבחנה. יש לזכור כי גם בגידולים בהם מופיעים בדרך כלל סמנים לגידולים קיימים מקרים שרמות הסמנים תקינות לחלוטין ואין בכך כדי לשלול קיום גידול. חלק מגידולי המעי הדק גורמים להעלאת רמות של הסמן CEA שיכול להיות נדבר נוסף בביסוס האבחנה.

 

קרצינואיד – אחד הגידולים השכיחים באופן יחסי במעי הדק הוא קרצינואיד (Carcinoid). מדובר בגידול ממקור נוירו-אנדוקריני (מערכת העצבים ומערכת ההפרשה הפנימית) שיכול להיות ממוקם במקומות שונים בגוף על אף שהוא שכיח יותר במעי הדק. הגידול עלול לגרום לשלשולים מימיים ממושכים וזו, בחלק גדול מהמקרים, הסיבה העיקרית לתחילת הבירור. תסמין נוסף ייחודי לגידול הוא ארועים של אודם בחלק העליון של הגוף כאשר הזרועות או איזור החזה הופכים לאדומים-סגולים לזמן קצר. ארועים אלו עלולים להיות כתוצאה משתיית יין אדום או לאחר אימון גופני.

הקרצינואיד הוא גידול מפריש והחומר העיקרי אותו הוא מפריש הוא סרוטונין. לפיכך, בנוסף לבדיקות ההדמיה מקובל לבדוק רמת חומר מסויים בשתן (5-HIAA) שהוא תוצר הפירוק של סרוטונין שיכול להעיד על הפרשה מוגברת של סרוטונין מהקרצינואיד. היות והקרצינואיד הוא גידול ששולח גרורות בדרך כלל, ובמיוחד לכבד, נראה גי קיים קשר בין רמות אותו חומר בשתן לבין גודל הגידול ובין קיום גרורות שלו, כאשר ההגיון הוא שככל שיש יותר מהגידול בגוף, גם במעי וגם גרורות בכבד, אזי תהייה הפרשה גדולה יותר של סרוטונין

פרסומת