איך מאבחנים סרטן

 

איך מאבחנים סרטן ? – הקביעה הברורה, המוחלטת והחד משמעית שמדובר בגידול ממאיר (סרטני) נעשית על ידי רופא פתולוג שבודק את הרקמה שהוצאה ואת התאים מהם מורכבת אותה רקמה ורואה שאכן מדובר בתאים סרטניים, כלומר להוכחת סרטן ודאי נדרשת ביופסיה של איבר או רקמה.

גידול (Tumor) משמעותו התרבות של תאים בצורה שאינה מתוכננת ואינה נדרשת ונובע מאיבוד השליטה על התאים (בשל פגיעה בדי. אן. איי. של התא) ועקב כך מתרחשות חלוקות חוזרות ונשנות שלהם ויצירת מסה. גידול יכול להיות שפיר ואז מאפייניו הם שהתאים החדשים דומים למדי לתאים המקוריים, בדרך כלל הגידול מוגדר ומוגבל והכי חשוב – הגידול השפיר אינו שולח גרורות לאברים סמוכים או מרוחקים כלומר ההתפשטות שלו היא מקומית בלבד. גידול ממאיר לעומת זאת גדל בצורה “פראית”, התאים אינם דומים לאלו המקוריים בדרך כלל והם נוטים להתפשט ולחדור לאברים ורקמות סמוכים וגם לחדור למערכת הדם והלימפה ובצורה כזו לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים עמו המוח, הכבד או העצמות. גידול ממאיר נקרא גם סרטן.  

להוכחת סרטן ודאי נדרשת ביופסיה של איבר או רקמה 
 

יחד עם זאת, חשד משמעותי ואבחנה כמעט סופיתנעשית במקרים רבים על ידי אמצעי הדמייה שונים כגון בדיקת סונר (אולטרא-סאונד), צילומים כמו CT או MRI או בבדיקה אנדוסקופית, כאשר מוחדר לגוף מכשיר עם מצלמה זעירה והרופא רואה את הגידולים עצמם ויכול גם ליטול דגימה (ביופסיה) מהם לשם בדיקת התאים במעבדה פתולוגית. יוצאים מן הכלל הם סרטני הדם, שם נעשית האבחנה הראשונית על ידי ספירת דם והתבוננות במשטח של דם. הבדיקה הזו שונה רק בכך שהבדיקה עצמה היא בדיקת דם שגרתית, אך לעתים יש צורך גם במשטח ממח העצמות, שנעשית על ידי שאיבת מח עצם והתבוננות בתאים באופו אופן שנעשה גם בגידולים אחרים (הנקראים גם גידולים מוצקים, Solid Tumors).

המהלך השגרתי של אבחון גידולים מתחיל בדרך כלל בתופעות עליהן מתלונן החולה ובגינם הוא פונה לרופא המשפחה. תופעות כאלו הן בדרך כלל אינן ספציפיות ולא בהכרח מכוונות את הרופא לכיוון של בירור בחשד למחלה ממארת. לדוגמא – כאבי בטן מדי פעם“, שיעול מזה זמן ממושך (מלווה בחום או לא), ארוע של הקאות, כאבי ראש, הרגשה של נפיחות בצוואר, צרידות, ארועים של שלשול ולאחריו עצירות, נפיחות באזורים שונים בבטן ותסמינים (סימפטומים) דומים, שהרבה פעמים קשורים למחלות זיהומיות שגרתיות

המהלך הטבעי של האבחון מתחיל בדרך כלל בתופעות עליהן מתלונן החולה ובגינם הוא פונה לרופא המשפחה.

צורה אחרת של אבחון הנה כממצא נוסף (ממצא אקראי) בבדיקות הדמייה שלא נועדו במקורן על מנת לגלות מחלה ממארת – לדוגמא צילום חזה שנעשה כשגרה לפני ניתוח כל שהוא ובו ממצאים מחשידים, בדיקות דם שגרתיות שמצביעות על תפקודי כבד או כליות החורגים מהנורמה וכדומה.  אבחון יכול להיות גם כתוצאה מפעולות יזומות – על מנת לגלות סרטן בשלבים המוקדמים של המחלה, בדיקות כגון ממוגרפיה שגרתית, בדיקות דם סמוי בצואה או קולונוסקופיה, בדיקת משטח צואר הרחם ולעתים גם בדיקת דם ל PSA (בדיקה שהנחיצות והתועלת ממנה נמצאת עדיין בויכוח).

בדיקות הדמייה: מדובר במספר סוגי בדיקות אשר מתבססות על שתי קבוצות של עקרונות – בדיקות תהודה כלומר נשלחת קרן (או גל) מסויימת אשר פוגעת ברקמה וההחזר של אותה הקרן (שמשתנה לפי סוג הרקמה בה הוא פוגע) מפוענחת על ידי רופא המוכשר לכך (בדיקת אולטראסאונד, MRI) או שחומר מסויים מוחדר לגוף) בדרך כלל עי זריקה ומכשיר מתאים קולט את הפיזור של אותו חומר בגוף (מיפויים). מצד שני בדיקות אשר שולחות קרן דרך הגוף וקיים מצידו השני אמצעי שקולט את הקרן אשר עוצמתה משתנה לפי הרכב הרקמות אותן עברה (בדיקות רנטגן, CT).

קרינה מייננת
חלוקה חשובה יותר מבחינת בטיחות המטופל הנה חלוקה לבדיקות הדמייה המשתמשות בקרינה מייננת וכאלו שלא. חשיבות חלוקה זו נעוצה בכך שקרינה מייננת הנה לכשעצמה גורם מסרטן ידוע ובכך שיש לקרינה שתי תכונות חשובות מהבחינה הבריאותית – הקרינה נצברת וקיימת חשיבות לגיל בו האדם חשוף לקרינה בהקשר של הסיכון מהקרינה - ראה החלק הדן בקרינה. ככלל, יש להשתדל ולהמעיט בבדיקות הכרוכות בקרינה מייננת (CT, צילומים, מיפויים) אך ברורה התועלת בבדיקות אלו לאבחון המחלה והצלחות הטיפול וכאשר באים לשקול את העלותמול התועלת, לעתים עדיף לשלםבתוספת קרינה ובכך להשיג טיפול אפקטיבי יותר במחלה.

בדיקות רקמה: לאחר שמתעורר החשד לקיומה של מחלה ממארת, חשד אשר מתבסס בדרך כלל על בדיקות הדמייה, יש צורך לאשר או לשלול קיום המחלה. כפי שהוסבר קודם לכן, אבחון ודאי של סרטן נעשה על ידי הסתכלות על רקמה ולשם כך יש להוציא אותה לבדיקה. קיימות מספר טכניקות של נטילת רקמה שמתחילות בביופסית מחט – מחדירים מחט עבה יותר מזו המשמשת לבדיקות דם שגרתיות, אל הגוש החשוד כסרטני או לתוך חלל בגוף (כמו החלל בין קרומי הצפק בבטן או החלל בין קרומי הריאה) ונוטלים דגימה של הרקמה לבדיקה. בטכניקות אחרות משתמשים במכשיר מרובה מחטים ונוטלים מספר דגימות ובטכניקות אחרות מבצעים מעין ניתוח קטן עם פתיחת העור והוצאת כל הגוש או חלקים ממנו לבדיקה. כל אחת מהדרכים האלו מסתיימת על שולחנו של הרופא הפתולוג אשר בודק במיקרוסקופ את הדגימה שהוצאה, משתמש בחומרי צבע שונים או בחומרים אחרים המיועדים להדגיש תאים סרטניים ומסיק המסקנות. אותה פעולה תיעשה במידה ויימצא שמדובר בגידול ממאיר, גם בעת, או אחרי הניתוח עצמו כאשר שם תהייה חשיבות רבה לבדיקה המקרוסקופית כלומר בדיקת הגידול שהוצא כולו וזאת על מנת לבדוק האם אכן הגידול הוצא בשלמותו. בבדיקה זו יחפש הפתולוג במספר אזורים בגידול שהוצא את קיומם של תאים סרטניים, שכן באותו גידול עלולים להיות תאים בעלי מאפיינים שונים, וכן יבדוק האם שולי הגידול שהוצא הם תקינים כלומר אין בהם נוכחות של תאים ממאירים ובכך יהיה ניתן להגיע למסקנה כי הגידול הוצא בשלמותו, נתון בעל חשיבות עליונה להמשך הדרך – בשלבי הטיפול ובסיכויי ההחלמה

בניגוד למה שהרבה אנשים מאמינים, אין בדיקת דם אשר יכולה לאבחן סרטן בצורה ודאית ולפיכך גם מיותר לבקש זאת מרופא המשפחה.

במקרים, נדירים בימינו, לא עושים בדיקה פתולוגית ולא מוציאים רקמה אלא מסתפקים בבדיקות ההדמיה. מצב זה קורה בדרך כלל כאשר בדיקות ההדמייה מצביעות על גידול מפושט ומפוזר בגוף. מסקנה כזו יכולה להנתן כאשר עושים בדיקות הדמייה נרחבות יחסית – לדוגמא CT ריאות, בטן או מוח המראה פיזור נרחב ובדיקת טומוגרפיה נוספת – PET CT שהנה בדיקה בה מזריקים חומר רדיואקטיבי עם סוכר מסויים אשר נקלט ברקמות החולות וכך מתקבלת תמונה כל גופית על פיזור המחלה. הסיבה שבדרך כלל לא עושים ביופסיה במצב שכזה הנה שבדיקות ההדמיה מצביעות על מחלה גרורתית – מפושטת ובשל כך האפשרות היחידה לטפל במחלה הנה על ידי טיפול כימותרפי  או קרינתי שמטרתו היא לשפר את איכות חיי המטופל ואין מקום לניתוח להסרת הגידול. במקרים כאלו יתבצעו ניתוחים נקודתיים להקל על סבל החולה ולאפשר איכות חיים מסויימת , כמו במקרה של חסימות בדרכי מרה, חסימות בריאה, בדרכי השתן וכדומה.

בדיקות דם: ובכן, בניגוד למה שהרבה אנשים מאמינים, אין אף בדיקת דם אשר יכולה לאבחן סרטן, (פרט ללוקמיה, וגם אז יש צורך בבדיקות נוספות לאישור הממצאים) ולפיכך גם מיותר לבקש זאת מרופא המשפחההדגש במשפט האחרון הוא על אבחון סרטן. ישנן מספר בדיקות של סמנים- מרקרים, אשר מיועדים למעקב אחרי מי שכבר חלה, אך אין ביכולתם לנבא מחלה - כלומר להצביע על מי שיש לו סיכוי לחלות, ואינם משמשים ככלי לאבחון מחלות. הסיבה לכך היא שאותם סמנים אינם ספציפיים, או במלים אחרות, הערך של הסמן יכול להיות גבוה גם ללא מחלה ממארת וישנם מספר מצבים המשפיעים על תוצאת הבדיקה שכלל לא קשורים לסרטן, ומצד שני אצל לא מעט חולים בסרטן הסמנים כלל אינם גבוהים. לכן, לא מקובל לעשות בדיקות סמנים כבדיקות שגרה לאנשים בריאים. בהחלט כן משתמשים בהם כאשר עולה חשד לסרטן עקב ממצאי בדיקות אחרות (בדרך כלל בדיקות הדמייה) או בשל תסמינים מכוונים, וגם אז, סמנים לא קובעים קיום מחלה אלא מהווים את אחת הבדיקות בשרשרת הבדיקות המביאות לאבחנה סופית או לשלילת החשד למחלה. כיום יש סמנים לסרטן השד, השחלה, הלבלב, הערמונית, הקיבה והכבד ועוד מספר סמנים פחות נפוצים למחלות אחרות, כאשר הם שונים ביניהם במידת רגישותם להימצאות מחלה סרטנית.

פרסומת