חום נויטרופני

 חום נויטרופני

חום נויטרופני נוצר כאשר קיימת פגיעה בכדוריות הלבנות (לויקוציטים) שהם חלק חשוב במערכת החיסונית המגינה על הגוף מזיהומים חיצוניים וביניהם חיידקים, וירוסים וטפילים שונים. המערכת מעורבת גם בזיהוי ונטרול תאים בגוף עצמו שהופכים לעויינים לגוף, כמו תאי הסרטן. קיימים מספר תתי סוגים של הכדוריות הלבנות וביניהם הנויטרופילים (Neutrophils) שעיקר משימתם הוא להלחם בחיידקים (בקטריות) ובפטריות.

 

חום נויטרופני (כתוצאה מירידה חדה במספר הנויטרופילים) נחשב כמקרה חירום אונקולוגי. הגדרת התופעה קיימת אם מולאו התנאים הבאים:

ארוע בודד של חום שנמדד בפה מעל 38.3 מעלות צלזיוס או חום של למעלה מ38.0 מעלות אשר נמדד פעמיים בהפרש של שעה בין המדידות (כלומר חום של 38 מעלות צלזיוס במשך שעה לפחות). 

חום נויטרופני (כתוצאה מירידה חדה במספר הנויטרופילים) נחשב כמקרה חירום אונקולוגי. וכולל: ארוע בודד של חום שנמדד בפה מעל 38.3 מעלות צלזיוס או חום של למעלה מ 38.0 מעלות אשר נמדד פעמיים בהפרש של שעה בין המדידות.

 

נויטרופניה משמעותה ירידה במספר הנויטרופילים לרמה של מספר מוחלט של נויטרופילים הקטן מ 1,500 תאים למיקרוליטר דם והיא מתחלקת למספר קטגוריות. (ספירה תקינה הנה בין 1,500 ל 8,000 נויטרופילים לסמק).

הנויטרופניה מוגדרת כקלה בטווחים של 1,000-1,500; בינונית בין 500-999; נויטרופניה קשה הנה כאשר הספירה היא מתחת ל 500 ונויטרופניה עמוקה מוגדרת כאשר הספירה היא מתחת ל 100 נויטרופילים לסמק דם.

מחקרים מראים כי אנשים עם חום נויטרופני שלא מקבלים טיפול מהיר ויעיל עלולים למות כתוצאה מסיבוכי זיהומים ובמחקרים עדכניים נמצא כי חולי סרטן עלולים למות כתוצאה ממצב זה בשיעורים של 5 – 20% וביחס ישיר לחומרת הנויטרופניה. במספר מחקרים נמצא כי התמותה מגיעה ל 50% ויותר מכך אצל חלק מהחולים וזאת בשל הלם זיהומי (Septic shock) או דלקות ריאה והתפשטות הזיהום למערכת הדם. הסיכון בחום הנויטרופני נמצא ביחס ישר למידת הנויטרופניה ולמשך הזמן שנתונים במצב זה והיא יותר שכיחה במוך לתחילת הטיפול הכימותרפי. הקטנת מינון התרופות הכימותרפיות עשויות לעצור את הירידה בספירת הנויטרופילים ולמנוע הגעה למצב זה.

 

גורמי סיכון לחום נויטרופני:

ממחקרים רפואיים עולה כי קיימים מספר גורמי סיכון לחום נויטרופני וסיבוכיו:

השכיחות גבוהה יותר בנשים בכל גיל, בגברים ונשים מעל גיל 65, באנשים שמנים ואנשים שמצבם התפקודי ירוד ו/או שלהם תחלואה מוקדמת במחלות לב, כליה או ריאות, באנשים שלהם ערכי LDH גבוהים, באנשים עם מחלה מפושטת או בשלבים מתקדמים ובאנשים המקבלים כמויות גדולות במיוחד של כימותרפיה.

רוב התרופות (או שילובי התרופות) המשמשות לכימותרפיה עלולות לגרום לנויטרופניה בדרך כלל בימים 10-14 לאחר תחילת הטיפול אך לעתים גם מספר ימים לאחר תחילתו או לאחר מספר שבועות (תלוי בחומר המשמש לטיפול).

הסיכון בנויטרופניה קשור גם למשך הזמן בו נמצאים במצב זה כאשר נויטרופניה הנמשכת עד 7 ימים גוררת אחריה סיכון נמוך יחסית לזיהומים וסיבוכיהם, בין שבוע לשבועיים הנה רמת סיכון בינונית ונויטרופניה הנמשכת יותר משבועיים מביעה סיכון גבוה לזיהומים ותוצאותיהם.

הטיפול במצב זה משתנה לפי הגדרת הסיכון האישית של כל מטופל. קיימות מספר שיטות להערכת הסיכון (ותוצאותיו) כתוצאה מהחום הנויטרופני ומהן נגזר הטיפול – מאנטיביוטיקה דרך הפה בבית החולה עד לאשפוז בטיפול נמרץ וטיפול אינטנסיבי תוך ורידי. הרופא המטפל יעריך את רמת הסיכון ויטפל בהתאם.

חשוב להכיר את האפשרות לסוג סיבוך שכזה ולעקוב אחר בדיקות הדם ולשים לב לערך של הנויטרופילים. במידה ומתפתח חום, כאמור בפתח הדברים ובוודאי בהנתן ספירת נויטרופילים נמוכה, יש להיוועץ ברופא.

מומלץ גם לדווח לרופא המשפחה על בדיקות הדם שנעשו במסגרת בית החולים (וכמובן מומלץ להשתמש ב״איזור האישי״ באתר זה למעקב רציף של ערכי הבדיקות שנעשו בבית החולים ובמסגרת קופת החולים על מנת לתת לרופא המטפל, בקופת החולים וגם בבית החולים, את מלוא המידע העדכני לגבי הבדיקות שנעשות במקומות שונים). 

פרסומת