טיפול בסרטן הריאה

 טיפול בסרטן הריאה

המשתנה המרכזי המכתיב את הגישה הטיפולית בסרטן הריאה הוא סוג התאים הממאירים – סרטן מסוג תאים קטנים (Small Cells Lung Cancer, SCLC) או סרטן מתאים שאינם קטנים (Non Small Cells Lung Cancer, NSCLC). לשם קביעה זו, ולשם בדיקה האם לא מדובר בגרורה של מחלה אחרת לריאה אלא גידול ראשוני של הריאה (גידול אשר החל להתפתח מתאי הריאה עצמה) יש הכרח בבדיקה היסטולוגית של רקמה מהגידולאצל חולים בסרטן ריאה מסוג סרטן שאינו של תאים קטנים (NSCLC) יש גם צורך לעשות הערכת שלב המחלה (הנעשית לפי שיטת TNM) וזאת על מנת שיהיו בידי הרופא המטפל כלים על מנת לקבל החלטה באם מדובר במחלה ברת ניתוח או לא. גם בסרטן הריאה מסוג תאים קטנים (SCLC) מקובל גם לבדוק את התפשטות המחלה האם לריאה אחת או לשתיהן, נתונים אשר גם הם מכתיבים את הטיפול שיוצע

הטיפול בסרטן הריאה מורכב מניתוח, טיפולים כימותרפיים וקרינה, בשילוב כזה או אחר ביניהם.

ככלל, הטיפול בסרטן הריאה מורכב מניתוח, טיפולים כימותרפיים וקרינה, בשילוב כזה או אחר ביניהם. יש להעריך את המצב התפקודי של החולה ולהתחשב במחלות נוספות שעלולות להקשות על מתן חלק מהטיפולים האלו. בחולים עם סרטן ריאה של תאים שאינם קטנים חלק מהאבחון כולל בדיקת מוטציות שונות כשהמטרה היא, במידה והן נמצאות, להציע טיפול ביולוגי מותאם. (עוד על טיפולים ביולוגיים לסרטן הריאה ראה כאן).

עקרונות טיפוליים ב NSCLCהטיפול היעיל ביותר מבחינת שליטה על המחלה ואפשרויות ההישרדות הוא טיפול ניתוחי של הסרת האיזור הנגוע, אונת הריאה או הריאה בשלמותה, כל זאת בתנאי שקיימת אפשרות ניתוחית. קביעה האם קיימת אפשרות ניתוחית תלויה במידת התפשטות המחלה כמו גם בתפקודי הריאה הנוכחיים (הקשורים גם למצבו הכללי של החולה ולמחלות נוספות מהן הוא סובל) וניבוא של תפקודי הריאה העתידיים העשויים להיות לאחר הכריתה. הבדיקה המשמעותית לצורך הערכה זו היא בדיקת תפקודי ריאות (ספירומטריה) בה מתבקש המטופל לנשוף בכל הכוח לתוך פיה המחוברת בצינור למכשיר ממוחשב המודד את עוצמת הנשיפה ואת הנפח הכולל של הריאות בצד משתנים נוספים. נעשית בדרך כלל חזרה על הבדיקה במשך 3 פעמים והתוצאה הטובה ביותר נלקחת בחשבון. ההנחיות המקובלות היום הם שמי שנפח האוויר שננשף מהריאה בשניה הראשונה לנשיפה עולה על 2 ליטרים (או שהוא יותר מ 80% מהנפח המתאים לאותו אדם לפי גילו, מינו משקלו וגובהו) הוא בר ניתוח להסרת (כריתת) ריאה ומי שאצלו נתון זה (הנקרא FEV1) הוא יותר מ 1.5 ליטרים עשוי לעמוד בניתוח להסרת אונה של הריאה. יחד עם זאת, מדובר בקווים מנחים בלבד שכן לא תמיד ניתן להעריך באופן מדוייק את התפשטות הגידול וכתוצאה מכך את  הניתוח שיהיה צריך לעשות בפועל, ולעתים תוך כדי הניתוח עצמו יש הכרח להרחיבו וכתוצאה מכך תפקודי הריאה שלאחר הניתוח עלולים להיות פחות טובים מאשר ציפו להם על ידי ההערכה בעזרת בדיקת תפקודי הריאות. בדיקות נוספות שניתן לעשותן בהקשר זה הן ריכוזי החמצן ודו תחמוצת הפחמן בדם כמו גם מבחן, פשוט למדי, של טיפוס מדרגות אך לא קיימת אחידות בביצוע בדיקה זו או בפירוש שלה (בחלק מהמחקרים מדובר על טיפוס של 10 מטרים לעומת כ 20 כאשר אלו שלא התקשו בטיפוס של 20 מטרים היו עם תוצאות טובות יותר לאחר הניתוח מאלו שהתקשו לטפס מדרגות לאורך 10 מטרים). ככלל, חולים בשלבים המוקדמים (שלב I או II) הם בדרך כלל ברי ניתוח וטיפול כימותרפי לאחר הניתוח עשוי לשפר את ההישרדות של אותם חולים. בחולים בשלבים מוקדמים שאינם ברי ניתוח טיפול קרינתי הוא הטיפול העדיף בדרך כלל. בחולים בשלב III מקובל להתחיל עם טיפול כימותרפי ובהתאם לתגובה לטיפול זה ולמצבו הכללי של החולה יישקל ניתוח לכריתת הגידול. בחולים עם מחלה מפושטת (שלב IV) הטיפול יכלול טיפול כימי או ביולוגי בשילוב עם טיפול פליאטיבי (תומך) לשיפור איכות חיי החולים (כמו למשל כריתה של גידול שחוסם את הסימפונות על מנת להקל בנשימה) ובחלק מהמקרים יש מקום גם לטפל נקודתית בגרורות הגידול באיברים השונים

קביעה האם קיימת אפשרות ניתוחית תלויה במידת התפשטות המחלה כמו גם בתפקודי הריאה הנוכחיים (הקשורים גם למצבו הכללי של החולה ולמחלות נוספות מהן הוא סובל) וניבוא של תפקודי הריאה העתידיים להיות לאחר הכריתה.

טיפול ב SCLSברוב החולים המחלה הנה מפושטת כבר בעת האבחון ועל כן כימותרפיה היא הטיפול ההתחלתי ובדרך כלל בשילוב טיפול קרינתי שכן נראה כי שילוב של טיפול קרינתי עשוי לשפר את ההישרדות התלויה בשלב המחלה בעת האבחון.

ככלל, טיפול כימי בסרטן הריאה הם טיפולים נרחבים העלולים להשפיע לרעה על איכות החיים של החולים כשתופעות הלוואי הבולטות הן בחילות והקאות (בעיקר כשנעשה שימוש בתרופות: קרמוסטין, ציספלטין , ציקלופוספמיד • במינון של יותר מ 1.5 גר׳ למ״ר שטח גוף, דקרבזין , דקטינומיצין, מכלורטאמין או סטרפטוזוטוצין ) ויש להיערך לטיפול נוגד בחילות והקאות עם או לפני תחילת הטיפול (עוד על מניעת בחילות והקאות כאן). כימותרפיה המכילה ציספלטין קשורה ברעילות לכליות וטיפול עם פקסיטקסל  ודוסטקסל  עלול לגרום לתופעות לוואי נוירולוגיות שהן בדרך כלל הפיכות. חוסר תיאבון וירידה במשקל שכיחות בעת ובעקבות טיפול כימותרפי בסרטן הריאה וגם להם צריך לתת תשומת לב.

גישה טיפולית לגרורות במוח – סרטן הריאה שולח גרורות בעיקר למוח ובחולים, שלמעט העובדה שקיימת אצלם גרורה מוחית, הפרוגנוזה שלהם נחשבת לטובה, יש מקום לטפל בגרורה/ות. מקובל לטפל בקרינה כלל מוחית (Whole Brain radio Therapy, WBRT), ניתוח או טיפול קרינתי ממוקד. כמו במקרים אחרים, הישרדות החולה, בעת שאובחנה גרורה מוחית, תלויה בעיקר במצב התפקודי הכללי כולל גיל החולה ובמספר ומידת התפשטות הגרורות במוח (מספרן גודלן הפיזי). בחולים בעלי מדד תפקודי של 70 או יותר (לפי קרנופסקי) ולא נמצאו אצלם גרורות אחרות פרט לאלו שבמוח, ההישרדות עמדה על כ 7 חודשים (ונחשבת להישרדות גבוהה יחסית) לעומת אלו עם קרנופסקי של פחות מ 70 שההישרדות הממוצעת אצלם הייתה קצת מעל לחודשיים.

פרסומת