טיפול פליאטיבי

 

טיפול פליאטיבי (Palliative, אין מינוח מקביל בעברית בשעה זו) מתייחס למניעה והקלת תסמינים ובכללם כאב אצל חולים עם מחלה משמעותית ו/או כזו שמסכנת את חייהם. תחום הרפואה הפליאטיבית כולל שיתוף פעולה של צוות מגוון ובו רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד עוסקים במקצועות הנושקים לרפואה, כאשר הטיפול, שהנו טיפול תומך בעיקרו, ניתן בהתאם לרצונותיו של המטופל. 

טיפול פליאטיבי (Palliative) מתייחס למניעה והקלת תסמינים ובכללם כאב אצל חולים עם מחלה משמעותית ו/או כזו שמסכנת את חייהם.

ארגון הבריאות הבינלאומי (WHO) מגדיר את הטיפול הפליאטיבי כגישה אשר משפרת את איכות החיים של החולים ומשפחתם תוך התמודדות עם הבעיות הקשורות למחלות מסכנות חיים, דרך מניעה והקלה על סבל באמצעות גילוי מוקדם של המחלה, אבחון וטיפול נכונים בכאב ובבעיות אחרות, פיזיקליות, פסיכו-סוציאליות, ורוחניות.

הטיפול התומך נועד לתת את איכות החיים הטובה ביותר עד למוות. הטיפולים ישאפו לעזור למטופלים להישאר פעילים עד סוף חייהם, לשפר את איכות החיים, ולעזור גם למשפחות החולים בשעת הצורך. ניתן ליישם את הטיפול בשלב מוקדם של המחלה, בשילוב עם טיפולים מאריכי חיים כמו רדיותרפיה או כימותרפיה, ובדיקות אשר יעזרו להבין את אופי המחלה ואת דרכי הטיפול בה.

ממחקרים רפואיים עולה שכאשר הפנייה לשירות פליאטיבית נעשית מוקדם יותר, ולא בחלק האחרון של החיים, כן ניתן להקל את הסבל ולהעניק איכות חיים גבוהה יותר למטופלים.

עייפות הנה התסמין (סימפטום) השכיח ביותר אצל חולים הזקוקים לטיפול פליאטיבי כשהיא יכולה להיות מוסברת (ומטופלת) בשל אנמיה (רמות המוגלובין נמוכות), דכדוך או דכאון, ארוע של מחלה זיהומית, קושי בנשימה, מחסור בנוזלים (התייבשות) או בשל תחלואה נוספת כמו אי ספיקת כליות או כבד. גם תופעות לוואי של תרופות עלולות לגרום לעייפות משמעותית (או אפיסת כוחות). בעת בירור עייפות אצל חולים עם מחלה מפושטת ושאינה ניתנת לטיפול יש להתייחס לנקודות אלו שכן לעתים, תיקון אותם מדדים (כמו אנמיה או התייבשות) או טיפול נוגד דכאון, עשוי לשפר את הרגשתו ותפקודו של החולה. תכנון של פעולות ועשייתן בשלבים עשוי גם הוא להפחית מעומס העייפות. ניתן גם לטפל בעייפות על ידי מתן דקסמטזון או פרדניזון ומזונות עתירי קלוריות למי שמצב התזונה שלו ירוד במיוחד (החלטות אלו ייעשו בייעוץ רופא ובהתחשב במצב הכללי ובמחלות הנוספות).

עייפות הנה התסמין (סימפטום) השכיח ביותר אצל חולים הזקוקים לטיפול פליאטיבי כשהיא יכולה להיות מוסברת (ומטופלת) בשל אנמיה (רמות המוגלובין נמוכות), דכדוך או דכאון, ארוע של מחלה זיהומית, קושי בנשימה, מחסור בנוזלים (התייבשות) או בשל תחלואה נוספת כמו אי ספיקת כליות או כבד. גם תופעות לוואי של תרופות עלולות לגרום לעייפות משמעותית (או אפיסת כוחות).

כאב הנו התסמין המטריד ביותר את החולים ובני משפחותיהם אך כיום קיימות מספר לא קטן של חלופות לטיפול בכאב וניתן להשיג שליטה טובה על הכאב לחולים במצבים קשים במיוחד. נושא הטיפול בכאב נדון בפרק ייחודי כאן.

תופעות הקשורות למערכת העיכול כוללות בחילות והקאות וכן שלשול ועצירות. הסיבות השכיחות לבחילות והקאות הן תופעות לוואי של טיפולים תרופתיים או קרינתיים, שימוש בתרופות ממשפחת האופייטיים, מאזן מלחים לא תקין (ערכי סידן גבוהים או ערכי נתרן נמוכים) או ארוע של זיהום במערכת העיכול העליונה, אם כתוצאה מגירוי יתר של תרופות על רקמת הקיבה (נוגדי דלקת לא סטרואידליים, NSAID, תרופות כימותרפיות) או כתוצאה מקרינה לאזור הבטן העליונה אשר עלולה לפגוע בקיבה או בוושט. התופעות יכולות להיות גם קשורות לגידולים במוח (גידולים ראשוניים או גרורות) בשל עלייה בלחץ בתוך הגולגולת שגידולים אלו גורמים. באשר לטיפול בתופעות, הטיפול יכלול טיפול ייעודי לגורמים לתופעה (כמו טיפול בגרורות במוח, טיפול בדלקת בקיבה) וטיפול כללי במספר תכשירים נוגדי בחילה והקאה כולל טיפול תזונתי (שימוש במזונות בצורה ומסוג כזה שגירוי הקיבה יהיה מזערי).

עצירות עלולה להגרם מסיבות הקשורות למחלה או לטיפוליה כמו חסימת מעיים כתוצאה מגידול שחוסם או לחץ מגידול מפושט מחוץ למעי, היצרות מעיים לאחר טיפולי קרינה, במצבים של פגיעה בעמוד השדרה (מגרורות למשל) ממחלות רקע אחרות או כתוצאה משימוש בתרופות כמו משככי כאבים אופיטיים, ברזל או תרופות נוגדות דכאון. קיימות מספר שיטות טיפול החל מתזונה מכוונת עצירות (שזיפים, עגבניות, הימנעות ממוצרים ״קשים״ כמו אורז או תפוחי אדמה), תוספי תזונה, ותרופות לעצירות הניתנות דרך הפה או בחוקן (כפוף לסיבת העצירות).

יובש בפה עלול לשנות את תחושת הטעם ולהקשות על לעיסת מזון והוא עלול להיגרם מתרופות כמו משככי כאבים, זיהומים בחלל הפה או כתוצאה מטיפולי קרינה או מטיפולים כימיים. שמירה כל הגיינת הפה ושטיפות פה עשויות להקל על היובש והתופעות הנלוות אליו וקיימים מספר תכשירים המיועדים להקל על התופעות. היובש עלול להביא לקושי בבליעה, אשר יכול להגרם גם כתוצאה מניתוחים באיזור הראש והצוואר או טיפולי קרינה לאותם איזורים והסכנה בקושי זה טמונה בחשש לחדירת מזון לקנה הנשימה העלולה להביא לדלקת ריאות כתוצאה מכך (Aspiration Pneumonitis). במקרים של קושי משמעותי יש לעשות בדיקה אנדוסקופית (״גסטרוסקופיה״) על מנת להעריך את מעבר המזון בושט וקיום של היצרויות בו ותוך כדי כך ניתן גם לטפל בהיצרות באם נמצאה. בחולים שאצלם לא ניתן לבצע הרחבה מספקת של הושט מקובל לתת הזנה דרך פתח בעור ישירות לקיבה (PEG), הכרוך בפעולה כירורגית הנעשית במסגרות של אשפוז יום בבתי החולים ולאחר מכן ההזנה תהייה עם צינורית ישירות דרך הפתח הזה לקיבה.

חוסר תיאבון וירידה במשקל (כולל הידלדלות מסת השריר, קחכזיה) הנה תגובה של הגוף למצב של דלקת כרונית שעלול להיות אצל חולים בסרטן (ולא רק) במצב סופני. הטיפול בתופעה כולל אכילת מנות קטנות יותר באופן תכוף, התאמת התזונה לרצונות החולה ותמיכה חברתית-נפשית מצד הסובבים את החולה כמו אכילה משותפת ושתייה מרובה יכולים להקל על התסמינים ולהאט את התהליך. טיפול בקורטיקוסטרואידים (דקסמטזון, פרדניזון) יכול להפחית את חוסר התיאבון ולהקל על האכילה שכן בחלק גדול מהמקרים קיימת רתיעה מהמזון בשל שינויי טעם ו/או ריח שהחולה מרגיש ובשל כך דחייה של המזון, גם טיפול במגסטרול עשוי להחזיר את הרצון לאכול כמו גם טיפול בקנביס רפואי.

קושי נשימתי והרגשת מחנק אף הן תופעות שכיחות אצל חולים עם מחלה מפושטת ובמיוחד אצל חולים עם סרטן בריאה או שיש להם גרורות בריאות. גם אצל מי שעבר ניתוחים להסרת חלק מהריאה עלולים להתפתח תסמינים שכאלו. הטיפול בקושי הנשימתי, שהוא תסמין סובייקטיבי ומדווח על ידי החולה, נע בין הורדה ברמת הפעילות, ובמיוחד פעילויות הדורשות מאמץ, כמו גם מנוחות בתוך הפעילות עצמה, טיפולים משלימים להשראת רוגע כולל תרגילים ייעודיים לשליטה בנשימה וכן טיפולים בחמצן או במרחיבי סימפונות עשויים להקל על התסמינים. יש לשים לב עם זאת לשינוי או הרעה במצב הנשימתי, שיכול להתלוות גם לתסמינים אחרים כמו עלייה בחום, אפטיות, היכולים להחשיד על קיום דלקת ריאות, שהיא כאמור שכיחה יותר אצל מי שיש לו קשיים בבליעה ונובעת בחלק גדול מהמקרים משאיפת מזון לקנה הנשימה. תרופות ממשפחת האופייטיים עלולות בפני עצמן לגרום לקושי נשימתי כשהקושי הוא תלוי מינון. יש לבחון את התרופות שהחולה מקבל ולהתאימן לפי חומרת הקושי הנשימתי.

פרסומת