כאב מסרטן הערכה וטיפול

 כאב מסרטן הערכה וטיפול 

כאב הוא התסמין השכיח ביותר אצל חולים עם מחלה מפושטת שאינה ניתנת לריפוי ומופיע אצל למעלה ממחצית החולים, אך בחלק מהמקרים לא ניתן טיפול ממצה לכאב. הסיבות לטיפול החסר הן מצד החולים עצמם שחוששים משימוש בתרופות ״חזקות״ ו״התמכרות״ אליהן, חשש מאובדן שליטה בעקבות הטיפול (״זה יעשה אותי זומבי״), הרגשה של ״אסתדר בעצמי״ וגם חוסר ידע או חשש של המטפלים מטיפול אגרסיבי. יש להבין כי טיפול בכאב במסגרת טיפול פליאטיבי משמעו ש״אין יותר מה לעשות״ בהיבט של ריפוי המחלה וכל שנותר זה להקל על הסבל. השלמה שכזו היא בעייתית הן לחולה ולבני המשפחה, שאולי מאמינים שניתן עוד לרפא את המחלה, והטיפול בכאב מהווה ״אישור״ לכך שקיימת ״כניעה״ למחלה ומכאן הקושי בהשלמה שכזו ובקבלת הטיפול

כאב הוא התסמין השכיח ביותר אצל חולים עם מחלה מפושטת שאינה ניתנת לריפוי ומופיע אצל למעלה ממחצית החולים, אך בחלק מהמקרים לא ניתן טיפול ממצה לכאב.

החלק הראשון בגישה לקראת טיפול בכאב כולל הערכה שלמה של מצב החולה על מנת להבין את שורש הבעייה שכן כאב עלול להיות כתוצאה מפגיעה פיזית (כמו לדוגמא לחץ על עצבים בשל תמת של חוליות בעמוד השדרה, חסימה של חללים כמו המעי או שלפוחית השתן על ידי הגידול, לחץ על איזורים שונים במוח כתוצאה מהתפשטות הגידול או גרורות במוח) ואז ניתן להקל על הכאב על ידי פעולה ניתוחית או טיפולי קרינה להקטנת או הסרת אותו לחץ ובכך להקל באופן משמעותי על הכאב. כאב יכול להיות גם כתוצאה ממספר תהליכים הקשורים לגידול אך שאינם ברי תיקון על ידי טיפולים שכאלו.

הטיפול התרופתי המקובל נעשה על ידי תרופות מקבוצת האופייטיים וכאלו מקבוצות אחרות. הטיפולים השכיחים יותר הן בתרופות אופייטיות כמו מורפין, אוקסיקודון ו-פנטניל אשר קיימות בצורה של זריקות (לשריר או לווריד), גלולות, נרות, נוזל או מדבקות עוריות ובמינונים שונים.

מורפין הנה תרופה ותיקה לשיכוך כאב והיא מופרשת בעיקר על ידי הכליות ולכן צריכה להינתן בצורה מדודה לחולים עם אי ספיקה כלייתית.

פנטניל היא תרופה נוספת מאותה משפחה הקיימת בצורה של מדבקות עוריות כך שלמי שיש לו קושי בבליעת תרופה התכשיר הזה עשוי להתאים לו יותר, וגם הסיכוי לתפרחת או גרד (תופעת לוואי אפשרית של תכשירים מקבוצה זו) הוא נמוך יותר. חסרונות המדבקות העוריות הן בכך ששחרור החומר הוא איטי יותר וכי במידה וישנה עליית חום הגוף, שחרור התרופה מואץ ולפיכך קיים קושי מסויים בשליטה על המינון

הטיפול התרופתי המקובל נעשה על ידי תרופות מקבוצת האופייטיים וכאלו מקבוצות אחרות. הטיפולים השכיחים יותר הן בתרופות אופייטיות כמו מורפין, אוקסיקודון ו-פנטניל אשר קיימות בצורה של זריקות (לשריר או לווריד), גלולות, נרות, נוזל או מדבקות עוריות ובמינונים שונים.

טרמדול הנו תכשיר נוסף לשיכוך כאב אך הוא יעיל עד למינון מסויים ומעבר לכך אין בו תועלת.

כפי שנאמר קיימות מגוון דרכי מתן של התכשירים שעשויות להתאים לחולים שונים. נראה כי התועלת המרובה יותר הנה במתן דרך הפה שכן גם בזריקה וגם בנרות יש קושי מסויים בשליטה על כמות החומר הנספג בזמן נתון. גם מתן תרופה דרך מדבקה הנו בטוח יחסית, מבחינת השליטה על כמויות התרופה, אך יש לזכור כי במידה ולחולה חום גבוה, שחרור וספיגת התרופה מואצת. מבחינת מינון התרופה המועדף, מדובר כאן בניסוי וטעייה כשמתחילים עם מינונים נמוכים יחסית ועולים או מתאימים את המינון עד להשגת האפקט הרצוי, כך שאין כללים ברורים באשר לכמות הרצוייה לכל חולה. שתי תופעות הלוואי השכיחות בשימוש בתכשירים אלו הנם עצירות והרגשת ישנוניות או ״חוסר מיקוד״. למניעת העצירות יש להרבות בשתיית נוזלים ולהמנע ממזונות קשים העלולים לגרום לעצירות (כמו תפוחי אדמה או אורז), או גם מתן תרופות משלשלות עם תחילת הטיפול בתרופה נוגדת הכאב. באשר לתופעות הישנוניות, ניתן להתגבר על תופעת לוואי זו על ידי הפחתת מינון התכשיר נוגד הכאב ברבע או בחצי מהכמות. אפשרות אחרת על מנת להימנע / להקל על תופעות הלוואי היא החלפה בין התכשירים השונים כך שכל כמה זמן יינתן תכשיר אחר וקיימות טבלאות המרה בין התכשירים כשמשמעותן היא שכמות מסויימת של תרופה א׳ הנה שוות ערך לכמות של תרופה ב׳ וכך ניתן להחליף בין התרופות ומבלי לפגוע באיכות הטיפול נוגד הכאב. ככלל, כאשר מחליפים ממורפין לאוקסיקודון יש להפחית את המינון לחצי או שלושה רבעים ממינון המורפין או לדוגמא אם מחליפים מתרופה מסויימת למטדון אז יש צורך להפחית עד 90% ממינון התרופה הקודמת שכן אורך החיים של המטדון הוא גבוה במיוחד והשפעתו מאוד שונה בין חולה לחולה. בכל מקרה, שינויים שכאלו נעשים רק בהנחיית הרופא המטפל ובהתאם למצב החולה.

קיימות גם תרופות לשיכוך כאבים שאינם מקבוצת האופייטיים כמו פרצטמול, תכשירים המוכרים לכל וניתנים לרכישה ללא מרשם רופא. קיימות גם תרופות אחרות מקבוצת נוגדי הדלקת הלא סטרואידליים (NSAID) שמחקרים מצביעים על יכולתם לשכך כאב ברמה בינונית ואף יותר (מדובר לרוב בתכשירים המוכרים הניתנים לכאבי גב או מפרקים). התרופות הללו עלולות לגרום לאי נוחות בקיבה (ולהגברת הסיכוי לדימום מהקיבה) ולפגיעה בתפקודי הכליה ועל כך יש ליטול אותם בעצת רופא ולאחר שנבחנו השפעות אלו.

פרסומת