כירורגיה להגדרת שלב המחלה

 

שלב המחלה הוא הנתון החשוב ביותר בקביעת האסטרטגיה הטיפולית והערכת הפרוגנוזה (הערכת המשך המחלה, סיבוכיה וסיכויי ההחלמה). אבחון ודאי של סרטן נעשה על ידי בדיקת הרקמה ומציאה של תאים ממאירים (סרטניים) בתוכה. הפעולות הכירורגיות נעות בין בדיקת ביופסיה פשוטה, בה מחדירים מחט לאזור הגידול (בדרך כלל תוך הישענות על בדיקת אולטראסאונד המכוונת את הרופא אל הגידול) או על ידי כריתת הגידול בשלמותו בניתוח מורכב יותר. דגימת הרקמה, אם בצורה של מספר תאים כתוצאה מבדיקת ביופסיית מחת או הרקמה כולה מובאים לשולחנו של הרופא הפתולוג אשר בודק את הרקמה וקובע האם קיימים בתוכה תאים סרטניים. בנוסף לקביעה של קיום תאים סרטניים ברקמה עצמה מתקבלת תשובה גם של התמיינות התאים (דיפרנציאציה) או במלים אחרות עד כמה התאים הסרטניים דומים או שאינם דומים לתא המקורי שמהם הם יצאו, כלומר האם השינויים (הממאירים) שחלו בהם הם שינויים מאוד משמעותיים (ואז התא הסרטני לא יהיה דומה לתא המקורי ממנו הוא החל, מצב הנקרא התמיינות נמוכה , poorly differentiated) או שהתא הסרטני יזכיר בצורה טובה ויהיה דומה יחסית לתא המקורי ממנו הוא יצא ואז מדובר על התמיינות גבוהה של הגידול. בנוסף על משתנה זה, יהיה ניסיון לקבוע את שלב המחלה בעת האבחנה, וזאת בכפוף לכך שיש בידי הפתולוג מספיק קטעי רקמה על מנת לקבוע זאת. 

דגימת הרקמה, אם בצורה של מספר תאים כתוצאה מבדיקת ביופסיית מחת או הרקמה כולה מובאים לשולחנו של הרופא הפתולוג אשר בודק את הרקמה וקובע האם קיימים בתוכה תאים סרטניים.

שלב המחלה הוא הנתון החשוב ביותר בקביעת האסטרטגיה הטיפולית והערכת הפרוגנוזה (הערכת המשך המחלה, סיבוכיה וסיכויי ההחלמה). קביעת השלב נעשה על פי שלושה מרכיבים: גודל הגידול, קיום של גרורות ומעורבות בלוטות לימפה. השיטה הנפוצה לקביעת השלב היא שיטת TNM שהיא ראשי התיבות של גידול- Tumor , בלוטות לימפה- Nodes וגרורות- Metastasis. קיימות שתי שיטות עיקריות - זו שהוצעה על ידי הועדה המשותפת לסרטן האמריקאית - AJCC וזו שהוצעה על ידי האיחוד הבינלאומי לסרטן UICC לציין גי קיימות שיטות הגדרת שלב נוספות שהן מיוחדות לגידולים מסויימים (כמו שיטת גליסון לסרטן הערמונית, דיוקס לסרטן המעי הגס , ברסלאו וקלארק למלנומה ושיטת פיגו לממאירויות גניקולוגיות).

שיטת ה TNM הנה ייחודית לכל אתר מחלה (סוג סרטן כמו סרטן שד, סרטן כבד וכו') כאשר באופן עקרוני מסמנים את גודל הגידול - החל מגידול ממוקד המסומן כ T0 ועד לגידול בעל ממדים גדולים T4 ובאותו אופן בלוטות לימפה - N0 וקיום גרורות על ידי הסימון M0 כשאין או M1 כשיש גרורות. במידה ואחד מהנתונים הנל אינן ידועים מציינים x (לדוגמא Mx). דוגמא טיפוסית לציון שלב גידול הנה: T1 N0 M0 המציינת גידול קטן (תלוי באיבר כאמור) ללא בלוטות לימפה מעורבות וללא גרורות. או T3 N2 M1 המתאר גידול גדול עם גרורות מקומיות לבלוטות הלימפה וגרורות מרוחקות (לאיברים מרוחקים). קיימות למעשה שתי שיטות הגדרות שלב אחת הנעשית על ידי הרופא המטפל (קלינאי cTNM) וזו הנעשית על ידי הפתולוג (המסומנת pTNM)

הקביעה הסופית של שלב המחלה נעשה איפא בעת הניתוח המשמעותי להסרת הגידול כאשר במסגרתו מוצא הגידול בשלמותו (ואז ניתן לאמוד את גודלו האמיתי - T ), בדיקת בלוטות לימפה הסמוכות לגידול (N) ובדיקה של רקמות מרוחקות יותר לקביעת הימצאות גרורות (M).

כפי שנאמר, שלב המחלה בעת האבחנה יקבע את הדרכים המיטביות לטפל בה ויתן כלי להערכה של הפרוגנוזה.