“מגיני קרינה” – יש בכלל דבר כזה ?

 

ניתן למצוא מוצרים שונים הטוענים שהם מגיני קרינה. רובם מיועדים ל”מפחיד הגדול” – דהיינו קרינה מטלפונים סלולריים. קיימים בשוק מוצרים שונים שרובם “מגינים” מפני קרינת טלפונים סלולריים ויש כאלו המתיימרים למכור “מגיני קרינה” גם לקרינה מייננת ו”קרינות” ממכשירים חשמליים ביתיים.

אז קצת סדר …..

מכשירים חשמליים משרים שדה אלקטרו-מגנטי בסביבתם הקרובה (ולא מקובל לקרוא לזה “קרינה” אלא שדה) וכשמו כן הוא – הוא מוגבל לטווח קרוב למקור הזרם. למעשה כל מכשיר חשמלי,כולל סוללות וגם חוטי החשמל שעוברים בקירות בבית או במשרד משרים שדה אלקטרו-מגנטי סביבם, השאלה כמו תמיד היא במינון. מסביב לשקע חשמלי קיים שדה בערך 2-10 ס”מ ממנו כאשר עוצמת השדה פוחתת בריבוע המרחק, כך גם מסך מחשב וכל מכשיר חשמלי אחר.

שדות אלקטרו – מגנטיים: הדאגה האמיתית בתחום זה היא בקווי מתח גבוה או שנאים (או גם בסוללות של המכוניות החשמליות) וחשיפה של ילדים (וילדים בלבד) אליהם. קיימות הוכחות חלקיות לקשר בין חשיפות אלו לבין לוקמיות בילדים, והיום מסווגת חשיפה משדות אלקטרו-מגנטיים כמסרטן אפשרי. שוב, הדגש הוא בחשיפות לשדות אלקטרו-מגנטיים בעוצמה רבה, חשיפות ממושכות וסיכון לילדים. (דרך אגב, גם חימום חשמלי תת רצפתי גורר אחריו שדה שכזה). באשר למכוניות החשמליות, הטענה היא שמדובר רק  ב”חשיפות קצרות” והיא נבדקה במכוניות היברידיות (שם הסוללות הן בעוצמה פחותה מזו של המכוניות החשמליות), ולא ברור אם הסוגייה נבדקה באופן מעמיק. דו”ח והתייחסות של המשרד להגנת הסביבה בקשר לשדות אלקטרו-מגנטיים מרשת החשמל נמצא בקישור כאן.

קרינה מייננת: האפשרות היחידה להמנע מחשיפה מקרינה מייננת (כזו של צילום רנטגן או CT או בטיפולי קרינה) היא להיות עטויים בסינר עופרת או להיות אחרי קיר עופרת, כפי שעושים טכנאי הרנטגן, רופאים מצנטרים או רופאים העוסקים ברדיולוגיה פולשנית בכל מקום בעולם. אין שום מכשיר או אמצעי אחר להגן מפני קרינה זו כל עוד אתם נמצאים בטווח של הקרן הפולטת קרינה (או קרובים למקור קרינה בצורה אחרת). סוג אחר של התגוננות, והוא קשור יותר להגנת העורף או הגנה של תושבים הגרים סמוך לכורים אטומיים, הוא מתן כדורי חומר הנקרא לוגול כאשר המטרה של הנה להפחית את הסיכון לסרטן בלוטת המגן (הלוגול הוא יוד שנקשר לבלוטת המגן) וההגיון מאחורי השימוש בו במקרים כאלו הוא שהבלוטה תהייה “תפוסה” והקרינה שמכילה יוד רדיואקטיבי לא תוכל “להתפס” בה. כמובן שעניין זה אינו רלוונטי לחיי השגרה.

קרינת גלי רדיו: כוללת בתוכה טלפונים סלולריים ושידורי רדיו אחרים. גם כאן פועלים חוקי הפיזיקה (משונה לא ?) שעוצמת הקרינה פוחתת בריבוע המרחק ולפיכך, אפילו ברמת ההגיון הפשוט, איזו תועלת תצמח מענידת צמיד או תליון ש”מפחית את הקרינה” שהיא מרוכזת באזור הראש (כשמדברים) או באזור המפשעה (אם הטלפון בכיס). אין אף אמצעי שנחקר והוכח בצורה מדעית מקובלת שיש לו יכולת להפחית את רמת הקרינה האלקטרו-מגנטית הזו (מה גם שאין ממש צורך בכך) כולל כל מיני מדבקות על המכשירים עצמם (שאלתם את עצמכם איפה נמצאת האנטנה של המכשיר ואיפה המדבקה ? יודעים בכלל במכשיר שלכם איפה נמצאת האנטנה שהיא בתוך המכשיר ?).

וסיכום קצר : “מגיני קרינה” – יש בכלל דבר כזה ? – אז זהו, מוכרים לכם מוצר כזה (אז יש) האם הם מגינים מפני קרינה – אז זהו, שלא ממש… ובטח הכוונות של מי שמוכר הן טובות אבל עוד לא המציאו פטנט כזה שגם עובד…. .