מזותליומה פריטונאלית

 

מזותליומה פריטונאלית הנה מחלה ממארת של קרום הצפק ועל אף שכיחותה הנמוכה היא מאופיינת בשיעור קטלניות גבוה. הסוג הנפוץ ביותר של מזוטליומה היא זו של קרומי הריאה אך המחלה עלולה להופיע גם בקרומים אחרים ומביניהם השכיח (לאחר קרום הריאה) הוא קרום הצפק (Peritoneal Mesothelioma). שכיחות המחלה (בארהב) היא כ 10% מכלל המזוטליומות, ובהערכה ניתן לומר שבישראל מאובחנים כחמישה חולים חדשים כל שנה

בניגוד למזוטליומה של קרום הריאה מחלה זו שכיחה יותר בנשים והגיל הממוצע באבחנה הוא צעיר יותר.

 

גורמי סיכון למזותליומה פריטונאלית

שכיחות המחלה (בארה”ב) היא כ 10% מכלל המזוטליומות, ובהערכה ניתן לומר שבישראל מאובחנים כחמישה חולים חדשים כל שנה.

חשיפה לאזבסט – גם סוג זה של מזוטליומה קשור לחשיפה לאזבסט, אך נראה כי במקרה זה כמות החשיפה ומשכה הם גדולים יותר מאשר במזוטליומה הריאתית שבה חשיפה קצרה לאזבסט עלולה לגרום למחלה. לציין עוד כי חשיפה לאזבסט אצל נשים נעשית בחלק משמעותי על ידי חשיפה משנית, כלומר חשיפתן נובעת מחשיפה של בני זוגם לאזבסט וסיבים שנדבקים לבגדים או לחפצים שהיו חשופים לאזבסט, מעבירים את הסיבים. מוכרים מחקרים שנשים של עובדים החשופים לאזבסט חלו במחלה היות ושאפו סיבי אזבסט בעת כיבוס בגדי בעליהם (אם כי כאמור מתאר זה שכיח יותר במזוטליומה של קרומי הריאה).

קרינה טיפולית – חשיפה לקרינה טיפולית מהווה אף היא ככל הנראה גורם סיכון למזוטליומה צפקית, אך בשל מיעוט המקרים הכולל, מעט מחקר נעשה בתחום והמידע מבוסס בעיקר על תיאורי מקרה בודדים.

 

תסמיני מזותליומה פריטונאלית:

המחלה אינה מאובחנת בדרך כלל בשלבים ראשוניים שכן אין תסמינים בולטים או כאלו המייחדים את המחלה ומביאים לאבחונה. רוב המקרים האובחנים בשלבים מוקדמים יחסית הם כאלו שהתגלו באקראי תוך ביצוע בדיקות או הדמיות לבעיות אחרות

התסמין השכיח ביותר הוא מיימת (נוזל בין קרומי הצפק, Ascites). עם הופעתו או לפני כן עלולים להיות כאבי בטן לא ממוקדים, בחילות או ירידה במשקל.

התסמין השכיח ביותר הוא מיימת (נוזל בין קרומי הצפק, Ascites). עם הופעתו או לפני כן עלולים להיות כאבי בטן לא ממוקדים, בחילות או ירידה במשקל. בשלבים מאוחרים יותר המיימת ניכרת על ידי הרחבת הבטן, הרגשת כובד ולחץ בבטן, ירידה תפקודית כללית ולעתים קושי נשימתי מסויים בשל הלחץ של הנוזלים בקרומי הבטן. המחלה יכולה להופיע גם עם חום ובבדיקות המעבדה ניתן לפעמים להבחין בירידה במספר טסיות הדם (טרומבוציטים).

 

אבחון מזותליומה פריטונאלית:

האבחון נעשה בדרך כלל על ידי בדיקות הדמייה כמו CT או MRI ובדיקות משלימות להערכה של גרורות (בדיקת PET-CT). קיימת בדיקת דם לחומר שנקרא מזוטלין היכולה לשמש כסמן (מרקר) למחלה שכן הפרשת חומר זה בעת תהליך ממאיר הנה בכמויות גדולות מהרגיל אך כמו בסמנים אחרים, רגישות הבדיקה אינה מספקת כדי להסתמך עליה ככלי אבחנתי יעיל. בדיקה ציטולוגית של נוזלי המיימת (שאיבה עם מחט של נוזל ובדיקתו במעבדה ציטולוגית לאפיון התאים) אף היא אינה בדיקה המקדמת במיוחד את האבחנה שכן, כמו במקרה של מזוטיליומה של קרומי הריאה, קיים סיכוי סביר שלא יימצאו תאים ממאירים בדגימה שנלקחה ואי קיום התאים אינו שולל את המחלה.  נטילת דגימת רקמה (ביופסיה) מהצפק עשויה לקדם את האבחנה

 

טיפול במזותליומה פריטונאלית:

הטיפול המקובל הוא טיפול בכימותרפיה ישירות לאיזור הגידול כשמשמעות טיפול זה הוא טיפול תוך כדי ניתוח (פתיחת הבטן). הטיפול מתאים רק לחלק מהחולים והוא כולל הסרה כירורגית של השומן, קרום הצפק, הטחול ובמידת הצורך חלקים של המעי ושימוש בכימותרפיה כמו ציספלטין או מיטומיצין לטיפול המקומי. לאחר הפעולות הכירורגיות, כלומר הסרת כל אותם מבנים אנטומיים המעורבים בגידול, ניתנת הזלפה של החומר הכימי כשהוא מחומם. הטיפול במזוטליומה פריטוניאלית הוא טיפול שדורש מיומנות ומומחיות רבים כמו גם ניסיון רב ועל כן הוא נעשה במרכזים רפואיים (ברמה עולמית) בודדים המתמחים בכך.

אפשרות טיפול נוספת הנה מתן טיפול כימותרפי סיסטמי (לכל הגוף) והיא מתאימה לאותם חולים שלא יכולים לעבור את הטיפול שכולל ניתוח והזלפת כימותרפיה ישירות לגידול, או שאינם מתאימים לטיפול הניתוחי בשל תחלואה במחלות אחרות. הטיפול יכול להיות עם ציספלטין ו/או בשילוב עם תכשירים אחרים (כמו פמטרקסד, גמסיטבין או וינורלבין). היות ומדובר במחלה נדירה, אין מספיק נתונים ממחקרים רפואיים על מנת להשוות בצורה נכונה בין התרופות השונות ולהצביע על שילוב שהוא יעיל יותר לעומת שילובים (או שימוש בתכשיר יחיד) אחרים.

פרסומת