מניעה וטיפול בבחילות והקאות

 

מניעה וטיפול בבחילות והקאות נדרשת שכן בחילות והקאות הן אחת מתופעות הלוואי השכיחות עם טיפול כימותרפי כאשר שכיחות הופעתן תלויה בתכשיר (תרופה) עצמה ובמינון. מקובל לחלק את התרופות הכימותרפיות לארבע קבוצות לפי הסיכוי (או הסיכון) שהן תגרומנה בחילות ו/או הקאות (ראה להלן). כאשר מדובר בטיפול שניתן על ידי שילובי תרופות (מתן של כמה תרופות כימותרפיות ביחד) ההתייחסות היא לתרופה שעמה הסיכוי הגבוה ביותר לתופעה עם ״סכימה״ של האפקט, כלומר שתי תרופות הניתנות במשולב שלכל אחת מהן סיכון בינוני נותנות יחד סיכון גבוה לבחילות והקאות

בחילות והקאות הן אחת מתופעות הלוואי השכיחות עם טיפול כימותרפי כאשר שכיחות הופעתן תלויה בתרופה ובמינון התרופה.

קיימים שלושה סוגים של הקאות ובחילות הקשורים לטיפולים כימותרפיים:

  • הקאה חדה שמתחילה בדרך כלל לאחר שעה או שעתיים מתחילת הטיפול ומגיעה לשיא לאחר 4-6 שעות.
  • הקאה מאוחרת שמתחילה כיממה לאחר הטיפול. (שכיחה בעיקר בטיפול עם ציספלטין, קרבופלטין, אוקסליפלטין, ו- דוקסורוביצין)
  • הקאה מקדימה  שמתחילה לפני הטיפול כתגובה מותנית אצל מי שפיתח בחילות והקאות חריפות כתוצאה מהטיפול הכימי.

קיימות גם סיבות אחרות להקאות שאינן קשורות לטיפול אצל מטופלים בכימוטרפיה, כמו שימוש במשככי כאבים מקבוצת האופיאטים, טיפול אנטיביוטי עם אריתרומיצין, קיום גרורות במוח, טיפולי קרינה לאזור הבטן והאגן או חסימה בדרכי העיכול.

 

טיפול תרופתי בהקאות חריפות (בסוגריים מרובעים השמות נמסחריים השכיחים, חלק מהתרופות אינן רשומות בישראל) טיפול בתרופות ממשפחת נוגדי קולטני 5-HT3 (דולסטרון [Anzemet], גראניסטרון [Kytril, Kytril Patch, Granisol], אונדסטרון [Zofran, Zuplenz], טרופיסטרון [Navoban] או פאלונוסטרון [Aloxi]) או לחילופין טיפול משולב של דקסמטזון ומטוכלופראמיד [פראמין]. ניתן גם ליטול תרופות ממשפחת נוגדי 5-HT3 עם דקסמטזון להגברת התגובה נוגדת ההקאה שלהן. לתרופות אלו קיים ״אפקט מירבי״ כך שהעלאת המינון מעבר לסף מסויים אינה משנה את התוצאה הטיפולית של התרופה. תרופות מכל הקבוצת עלולות לגרום לשינויים בקצב הלב וקיימות אזהרות ייחודיות לטיפול בדולססטרון לגבי מי שיש לו שינויים בקצב הלב וקיימות אזהרות מפני שימוש בתרופות אלו בילדים ואי שימוש בתרופה בהזרקה. שאר התכשירים אף הם עלולים לעורר שינויים בקצב הלב ונדרש מעקב אחר המקבלים את התכשירים. יש לתת תשומת לב מיוחדת במיוחד אם ידועה בעייה קודמת בקצב הלב או של שינויים באקג. לציין עוד כי פלונוסטרון הנהו תכשיר מהדור החדש יותר מאותה קבוצת תרופות וקיימת המלצה להשתדל להשתמש בו בשל יעילותו הגבוהה יותר.

תרופות מקבוצת נוגדי קולטני NK1תרופות ותיקות יותר מהן אפרפיטאנט ופוסאפרפיטאנט משמשות הן כמניעת בחילות והקאות והן לטיפול בתופעות לאחר תחילתן. קיימת יעילות גבוהה יותר כשהתרופות ניתנות בשילוב עם דקסמטזון.

קורטיקוסטרואידים [דקסמטזון, דקסקורט, פרדניזון], מדובר בתרופה ותיקה שיש עימה ניסיון רב. התרופה ניתנת דרך הוריד או בגלולות כאשר היעילות זהה בכל אחת מדרכי המתן. מקובל לתת את התרופה במתן חד יומי ובכך קיימת נוחות ופשטות בשימוש.  במידה ונוטלים את הטיפול בתרופות אלו דרך הפה מומלץ ליטול סותרי חומצה  (נטילה כחצי שעה לפני נטילת הפרדניזון) ולחולים עם סיכון גבוה לדימום במערכת העיכול מומלץ ליטול מינון גבוה יותר של סותרי החומצה. 

קורטיקוסטרואידים [דקסמטזון, דקסקורט, פרדניזון], הם תכשירים ותיקים שיש עימם ניסיון רב. התרופה ניתנת דרך הוריד או בגלולות כאשר היעילות זהה בכל אחת מדרכי המתן.

מניעה מוקדמת של בחילות הקאות – בחלק מהחולים המטופלים עם תרופות כימותרפיות הרגשה של בחילה ואפילו הקאות יכולות להתרחש עוד לפני תחילת הטיפול, ככל הנראה בשל לחץ וחשש מהטיפול והשלכותיו. במקרים אלו ניתן לטפל באמצעים משלימים (כמו טיפול התנהגותי) או להשתמש בתרופות להורדת מתח וחרדה כמו אלפרזולאם או תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (דיאזפם, לורזפאם).

תכשירים לא רפואיים (ללא מרשם) נראה כי נטילת ג׳ינגר בכמות של חצי עד גרם פעמיים ביום לפני תחילת הטיפול הכימותרפי ובמהלכו מסייעת להקלה משמעותית בבחילות. לציין כי קיימים מספר מחקרים רפואיים שבדקו את השלכת נטילת גינגר על בחילות מטיפול כמוטרפי וממצאים אלו נצפו רק בחלק מהם.

 

תרופות הגורמות לבחילות והקאות בשיעור גבוה:

ציספלטין, דקרבזין, ציקלופוספמיד (בכמות הגבוהה מ 1.5 גרם למ״ר של שטח גוף), קרמוסטין, דקטינומיצין, מכלורטאמין.

תרופות הגורמות לבחילות והקאות בשיעור בינוני:

אפירוביצין, אידרוביצין, אירינוטקן, איפוספמיד, דאונורוביצין, דוקסורוביצין, אוקסליפלטין, פרלטרקסט, טמוזולומיד, סיטרבין, קרבופלטין, קפזיטקסל, אלמטוזומב, קלופאריבין.

תרופות הגורמות לבחילות והקאות בשיעור נמוך:

דוסטקסל, אריבולין, גמסיטבין, מתוטרקסאט, מיטומיצין, פקליטקסל, פמטרקסד, טמסירולימוס, טופוטקן, טרסטוזומבוורינוסטט, אטופוסיד, בורטזומיב, סיטרבין (במינון נמוך מ 1 גר למ״ר)