מעקב אחר חולות עם סרטן השד

 מעקב אחר חולות עם סרטן השד

מעקב אחר חולות עם סרטן השד הוא חלק מהטיפול הכולל בסרטן השד. הטיפול במחלה כמו בכל מחלה ממארת אחרת, כולל את הטיפולים מיד לאחר האבחון (טיפול כימי, קרינתי, ניתוחי) ולאחר התייצבות המחלה או הסרת הגידול הנראה לעין, מתקיים טיפול המשכי שמתמצה בביקורים במרפאה האונקולוגית בתדירות הולכת ופוחתת עם חלוף הזמן, כשבתחילה מדובר בביקורים להערכת המצב לאחר הטיפול בכל 3-6 חודשים ולאחר מכן, ותלוי במצב החולה, ביקורת חד שנתית

המטרה המרכזית של המעקב היא לבחון האם קיימת הישנות (Recurrence) של המחלה ובמידה וקיימת להתחיל את הטיפול בהישנות בהקדם האפשרי.

המטרה המרכזית של המעקב היא לבחון האם קיימת הישנות (Recurrence) של המחלה ובמידה וקיימת להתחיל את הטיפול בהישנות בהקדם האפשרי. במסגרת ההערכה התקופתית מקובל גם להתייחס לתופעות לוואי או לבעיות רפואיות העלולות להיווצר כתוצאה מהטיפולים שנעשו. סרטן השד עלול להישנות או לשלוח גרורות מרוחקות. חזרה מקומית יכולה להיות בשד השנייה או למי שעברה כריתה של השד ההישנות יכולה להיות בחזה או באזור בתי השחי. הישנות מרוחקת (או גרורות) שכיחה יחסית בעצמות, בריאות, בכבד או במוח. ברוב המקרים במידה וקיימות גרורות הן רק באחד מהמקומות הנ״ל ונדיר יותר שקיימות גרורות ביותר ממקום אחד באותו הזמן. הסיכון להישנות המחלה באותה שד או בשד השנייה הוא בין חצי אחוז לאחוז אחד בכל שנה (אצל נשים ללא רקע של מוטציות גנטיות). לימפאדמה (המתבטאת בנפיחות באזור השד, בית השחי או הזרוע) היא סיבוך שכיח יחסית לאחר כריתת שד ובלוטות לימפה בבית השחי ויותר שכיח אצל מי שקיבלה גם טיפולי קרינה. הבעיה מופיעה בדרך כלל בסמוך לניתוח אך יכולה להופיע מאוחר יותר וגם לאחר מספר שנים. הגורמים לתופעה בשלב מאוחר הם בדרך כלל ארועים זיהומיים או עקב פגיעה בכלי דם כתוצאה מהטיפול ומהקרינה וגם בשל הישנות של הגידול. גם בעיות בתחושה של היד או האצבעות כולל חולשה של היד עלולות להופיע בשל פגיעה בעצבים ויכולות להיות גם באזור החזה. הסיכוי לפגיעה שכזו גבוהה יותר אצל נשים שגם קיבלו טיפולי קרינה או עם כימותרפיה מסוג ציספלטין

בנוסף על הסקירה המערכתית יש לערוך בדיקה ידנית של השדיים (או איזור הצלקת הניתוחית באם בוצעה הסרה של השד/יים) ובתי השחי. נראה כי קיימת תועלת גם בביצוע בדיקות ממוגרפיה עוקבות, שכן קיימים מספר (מוגבל) של מחקרים המראים תועלת שכזו.

מעקב להערכה תקופתית - ההערכה מתבצעת כל ידי ביקור במרפאה, שיחה עם הרופא ובדיקה. נקודות חשובות בהקשר זה הם המצב התפקודי כולל המשקל, תלונות או תסמינים נשימתיים (קוצר נשימה, קושי במאמץ), הערכה קרדיאלית (תפקודי הלב, ורצוי שייעשו אחת לתקופה על ידי קרדיולוג כולל בדיקת אקו (אולטרסאונד) לב), בדיקת צפיפות העצם והתייחסות לתלונות במערכת השלד ובכללן תלונות ממוקדות (כאב נקודתי באזור הגב למשל, העלול להיות הסימן הראשוני לקיום גרורות בחוליות), תפקודי מערכת העיכול (כאבי בטן, שינוי בהרגלי היציאות, מעקב קבוע על ידי בדיקת דם סמוי בצואה או קולונוסקופיה תקופתית לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס) ובדיקה גניקולוגית תקופתית אצל גניקולוג.

בנוסף על הסקירה המערכתית יש לערוך בדיקה ידנית של השדיים (או איזור הצלקת הניתוחית באם בוצעה הסרה של השד/יים) ובתי השחי. נראה כי קיימת תועלת גם בביצוע בדיקות ממוגרפיה עוקבות, שכן קיימים מספר (מוגבל) של מחקרים המראים תועלת שכזו. אין כיום מספיק תמיכה מחקרית בתועלת אפשרית מביצוע בדיקת MRI לשד ואין גם עדויות על עדיפות של בדיקה זו על פני בדיקת הממוגרפיה ולפיכך אין מקום לביצוע בדיקה זו אלא מעקב על ידי ממוגרפיה. לא נראה כי קיימת תועלת גם מביצוע בדיקת סונר (אולטרסאונד) כבדיקה למעקב שגרתי. הבדיקה תבוצע כבדיקת השלמה לבדיקת הממוגרפיה באם יהיה צורך בכך

בדיקות דם – מחקרים רפואיים מצביעים על כך שאין מקום לביצוע בדיקות דם שגרתיות לשם מעקב אחר חולות עם הסרטן השד וזאת ממספר טעמים. בדיקות סמנים (מרקרים) הקשורים בסרטן השד (CA15-3, CEA, CA27.29) אינם רגישים מספיק לחזרה (הישנות) של סרטן השד והסגוליות שלהם אף היא נמוכה. סמנים אלו כן משמשים למעקב אחר התקדמות המחלה והתגובה לטיפול בסרטן השד, אך כשם שהם אינם משמשים לאבחון המחלה כך אינם יכולים להוות כלי יעיל להצביע על חשד של הישנות המחלה. בדיקות תפקודי כבד עלולות להיות גבוהות אצל 80% מהחולים שעברו סרטן השד ועל כן שימוש בהם (על מנת לכוון לגרורה בכבד) אינה יעילה

בדיקות דימות (הדמייה)נראה כי אין תועלת בביצוע בדיקות דימות למעקב, במידה ואין כל סימן או תסמין אחר אשר יכול לכוון לקיום הישנות. בדיקת מיפוי עצמות או PET-CT בצורה שגרתית אינן מהוות כלי מקובל במעקב אחר חולות במחלה. גרורות בעצמות מאובחנות ברוב המקרים לאחר בירור של תסמינים גם אצל מי שעושה בדיקות הדמייה שגרתיות. בדיקות PET-CT יעילות יותר מבדיקות סמנים בדם או בדיקות הדמייה אחרות, אין בשעה זו עדויות מחקריות המצביעות או מכוונות ליתרון מבחינת הישרדות החולות אצל אלו שביצעו בדיקה זו באופן שגרתי

מחקרים רפואיים מצביעים על כך שאין מקום לביצוע בדיקות דם שגרתיות לשם מעקב אחר חולות עם הסרטן השד וזאת ממספר טעמים. בדיקות סמנים (מרקרים) הקשורים בסרטן השד (CA15-3, CEA, CA27.29) אינם רגישים מספיק לחזרה (הישנות) של סרטן השד והסגוליות שלהם אף היא נמוכה.

סגנון חיים – נשים שחלו בסרטן השד נמצאות בסיכון מוגבר להישנות המחלה אם באותה שד או בשד השנייה. אצל נשים אלו, בנוסף על גורמי הסיכון ה״רגילים״ לתחלואה קיים סיכון נוסף שמהותו עצם התחלואה הראשונית ולפיכך על נשים אלו להקפיד הקפדה יתירה על הסרת אותם גורמי סיכון. בראש ובראשונה מדובר בשמירה על משקל תקין וביצוע פעילות גופנית מסודרת. ארוע התחלואה בסרטן השד הוא ארוע מטלטל, ומהבחינה הזו יש מקום לעשות ״סדר מחודש״ בצורת החיים ובהרגלי החיים כשהוא מכוון אל איכות חיים טובה יותר ומניעת הישנות המחלה. פרט להקפדה על תזונה מאוזנת ומשקל תקין עדיף להפחית בצריכת אלכוהול, ולא לעבור כמות של מנת אלכוהול אחת 2-3 פעמים בשבוע.

עם חלוף הזמן מאבחון סרטן השד ההיבטים הנפשיים של התחלואה במחלה, כולל חשש מהותי להמשך החיים, הולכים ונמוגים ויחד איתם ההחלטיות בצורך בשינוי בהרגלי החיים (למי שצריכה לשנותם) ואצל חלק מהנשים גם הביקורות הרפואיות והמעקב המכוון למחלה עלולים להיות רופפים יותר. צריך לזכור כי הישנות המחלה עלולה להיות גם לאחר 10, 15 או 20 שנה וגם שממש אין צורך לחיות בחשש מתמיד מחזרת המחלה, יש לעשות פעולות שהן פשוטות במהותן, הכוללות מעקב רפואי סדיר ושמירה על אותם כללים (מועטים יש לומר) של תזונה, שמירה על המשקל ופעילות גופנית, ששמירה עליהם עשויות להביא למגוון תועלות וביניהן הפחתת הסיכון להישנות המחלה.

מעבר לתסמינים ולתחלואים הפיזיים הנלווים לארוע של סרטן השד קיימות השפעות פסיכולוגיות משמעותיות. החיים עם החשש מהישנות המחלה עלולים לגרום לבעיה בתפקוד היום יומי, זאת בנוסף על בעיות כמו הפרעות מתח וחרדה ודכאון שעלולות להופיע. כיום קיימים טיפולים יעילים ומועילים היכולים להינתן גם על ידי כל רופא משפחה ולמי שחווה תופעות אלו כדאי לפנות לקבלת טיפול. במסגרת קופות החולים השונות קיימים גם שירותים פסיכולוגיים וניתן להיעזר גם בהם