נזקים לריאה מטיפולי קרינה

 

נזקים לריאה מטיפולי קרינה, שהנה קרינה בעוצמה גבוהה יחסית, נובעים הן מפגיעה ישירה של הקרינה בריאה והן דרך תהליך של פיברוזיס (התקשחות) כתוצאה מפגיעת הקרינה

הסיכון לפגיעה ריאתית והיקף הפגיעה האפשרית תלויים ברוחב השדה המוקרן (כלומר לאיזה נפח של הריאה ניתנה קרינה) וכמות הקרינה שנספגה. קיימת גם חשיבות למספר המקטעים (פרקציות) בהם ניתנת הקרינה.

 

הסיכון לפגיעה ריאתית והיקף הפגיעה האפשרית תלויים ברוחב השדה המוקרן (כלומר לאיזה נפח של הריאה ניתנה קרינה) וכמות הקרינה שנספגה. קיימת גם חשיבות למספר המקטעים (פרקציות) בהם ניתנת הקרינה. מספר מחקרים מצאו כי מתן אותה כמות קרינה לאותו נפח ריאתי כאשר המינון ניתן במנות קטנות יותר (לדוגמא שני טיפולים באותו היום במקום טיפול אחד) הפחית את שיעור הסיבוכים ותופעות הלוואי. כיום בשיטות חדשניות של מתן טיפולי קרינה, כולל שיטות IMRT (מתן קרינה בעוצמה משתנה הנשלטת ע״י מחשב ובדיקה חוזרת של מאפייני הגידול על ידי הדמייה) או שיטות סטריאוטקטיות, הסיכון לפגיעה ריאתית הוא נמוך יותר, ויחד עם זאת זמינות שיטות אלו ומספר הרופאים המומחים והטכנאים המיומנים בביצוען נמצא בחסר בישראל. מתן טיפולים כימותרפיים ובמיוחד עם מספר תכשירים (דוקסורוביצין, בליאומיצין, וינקריסטין, גמסיטבין, ציקלופוספמיד, בווציזומב, מיטומיצין) מגבירים את הסיכון לפגיעה בריאה שכן אותם תכשירים מגבירים את רגישות רקמת הריאה לקרינה.

 

תסמיני דלקת ריאות כתוצאה מקרינה (Radiation Pneumonitis) מתחילים מספר שבועות לאחר קבלת הטיפול וכוללים שיעול (יבש בדרך כלל), קושי נשימתי, הרגשה כללית לא טובה , כאבים באזור החזה וחום נמוך (ולעיתים גם חום גבוה). אבחון הדלקת נעשה על פי הממצאים בבדיקת הרופא, בדיקות מעבדה שגרתיות לזיהוי דלקת ו/או מחוללי דלקת זיהומיים, הופעת המחלה לאחר טיפולי הקרינה וביצוע הדמייה של החזה (צילום חזה). ביצוע בדיקת סי. טי. של החזה תיעשה במידה ומדובר במחלה קשה או בהיעדר ממצאים ברורים אשר יכולים להביא לאבחון בבדיקות האחרות. במקרים בהם האבחנה אינה ברורה דיה או התופעות, ובהן סימני המצוקה הנשימתית, משמעותיים משתמשים באמצעים נוספים לבירור התופעות כמו בדיקת תפקודי נשימה (ספירומטריה) וביצוע ברונכוסקופיה (בדיקה אנדוסקופית של הסימפונות) שמטרתה לעזור באבחון ולהבדיל בין מצב של דלקת בסימפונות או גרורות של גידול ממאיר.

 

הטיפול בדלקת ריאות קרינתית הוא טיפול תומך בעיקרו. מקובל לטפל עם גלוקו-קורטיקואידים (פרדניזון) למספר שבועות, טיפול אנטיביוטי (יותר למטרות מניעת זיהומים) תרופות מכייחות ו/או מרחיבי סימפונות. קיים גם תכשיר (אמיפוסטין) שניתן לפני ובמהלך הטיפול ומחקרים מצביעים על שיעור תופעות לוואי ריאתיות נמוך יותר למשתמשים בו. קיימים מחקרים על תכשירים נוספים (וביניהם קפטופריל, קולכיצין) המשמשים למטרות אחרות ונראה כי הם יכולים לסייע בהפחתת הנזק שנגרם לריאה כתוצאה מטיפולי הקרינה