סרטן בלוטת התריס מניעה וגילוי מוקדם

סרטן בלוטת התריס מניעה וגילוי מוקדם

מניעת סרטן בלוטת התריס:

המניעה המיטבית לסרטן בלוטת התריס (בלוטת המגן, תירואיד) היא צמצום חשיפה של הבלוטה לקרינה מייננת. כיום הידע בקרב אנשי רפואה אודות הסיכונים הכרוכים בקרינה הוא נרחב למדי אך יחד עם זאת, לעתים אילוצים תקציביים (העדפה של בדיקות הכרוכות בקרינה על פני כאלו שלא כרוכות בקרינה) ושיקולי זמינות גורמים להמשך שימוש מיותר בבדיקות הדמייה הכרוכות בחשיפה לקרינה

המניעה המיטבית לסרטן בלוטת המגן היא צמצום חשיפה של הבלוטה לקרינה מייננת.

הקו הכללי שמחזיק אתר זה הוא של מעורבות המטופל בהחלטות לגבי בריאותו ובביצוע הבדיקות הנדרשות לשם שמירתה. במקרה של ילדים המעורבות והאחריות היא של ההורים. ברור שכל רופא סביר אמור להשתדל ולהשתמש כמה שפחות בבדיקות הדמייה הכרוכות בקרינה, הן בילדים כמו גם במבוגרים וברור שלא מעט פעמים אין אפשרות אחרת פרט לשימוש בבדיקות שכאלו אך מוטב שכל הפנייה לבדיקות הכרוכות בקרינה, ובמיוחד לילדים, ובמיוחד קרינה לאיזור הראש והצוואר תישקלנה יותר מפעם אחת מבחינת התועלת והעלות (במונחי נזק עתידי) והחלופות האפשריות. נתון חשוב במיוחד הוא מספר וסוג הבדיקות שנעשו בעבר לאותו איזור. צריך להדגיש כי ביצוע בדיקות רנטגן כשיש חשד לשבר בגפה (יד או רגל) או לאבחון של דלקת ריאות הן פעולות שגרתיות הכרוכות בחשיפה מועטת לקרינה ואין הכוונה כאן לעודד אי שימוש בבדיקות שכאלו. מאידך, במידה ומוצע לעשות בדיקת CT יש לשוחח עם הרופא ולבדוק האם יש אפשרות להשתמש בבדיקה חלופית (כמו אולטרסאונד או MRI) כשהשאלה המרכזית היא – עד כמה הבדיקה שהוצעה באמת תתרום לאבחנת המחלה או לטיפול בה, כלומר מה התועלת הצפוייה מהבדיקה ומה התועלות הצפויות מבדיקות הדמייה אחרות. מקובל ומותר להיוועץ גם במומחים אחרים לבחינת שאלות אלו ואין לקחת כמובן מאליו ביצוע בדיקות הכרוכות בקרינה ובמיוחד בילדים

 

גילוי מוקדם – סרטן בלוטת התריס
מוטב שכל הפנייה לבדיקות הכרוכות בקרינה, ובמיוחד לילדים, ובמיוחד קרינה לאיזור הראש והצוואר תישקלנה יותר מפעם אחת מבחינת התועלת והעלות (במונחי נזק עתידי) והחלופות האפשריות.

הגילוי המוקדם של סרטן בלוטת המגן מתייחס לשתי קבוצות אוכלוסייה – אלו שהייתה להם חשיפה לקרינה בילדות באזור הראש והצווואר וכאלו שלא הייתה להם חשיפה מוקדמת אך קיימת אצלם מחלה של בלוטת התריס או שיש גורמים משפחתיים-גנטיים ידועים.

מי שנחשף לקרינה באיזור הראש והצוואר – שני הנתונים החשובים הם גיל בעת החשיפה ומינון החשיפה. הנתון הראשון הוא קל לידיעה ואילו השני מורכב ולעתים קרובות אין מידע טוב לגביו. מי שנחשף לקרינה מייננת מתחת לגיל 18 נחשב לנמצא בסיכון גבוה וכמובן (במידה ויש תיעוד על רמת הקרינה) ככל שכמות הקרינה אליה היו חשופים גבוהה יותר כך הסיכון עולה (נצפתה עלייה בשכיחות הממאירות בבלוטה כבר בחשיפה לקרינה ברמה נמוכה יחסית - 10 ראד או 100 מילי-גריי mGy).

בנות – שיעורי התחלואה בסרטן בלוטות המגן גבוהים יותר אצל בנות. לא נמצאו עד כה הוכחות ברורות לכך שיש מנגנון כל שהוא שגורם לכך או שבנות ניזוקות יותר מקרינה אך משמעות שיעורי התחלואה הגבוהים יותר יכולים להצביע על מצב שכזה.  

 

קיום ממצאים שפירים בבלוטה – מעלה את הסיכון לתחלואה בסרטן בלוטת המגן.

גורמי סיכון תורשתיים-גנטיים - קיימות מספר תסמונות ומצבים הקשורים עם שכיחות יתר של סרטן בלוטת המגן. לציין כי מדובר במחלות נדירות. סינדרום על שם גרדנר (Gardner syndrome) מדובר במחלה משפחתית שבה קיימים ריבוי פוליפים במערכת העיכול וללוקים בה סיכון גבוה יותר לסרטן בלוטת המגן. סינדרום על שם קאודן (Cowden syndrome) או תסמונת הנקראת MEN2, שגם ללוקים בו יש סיכון מוגבר. לציין כי קיימות עוד מספר מחלות על בסיס שינויים גנטיים הקשורים עם שכיחות יתר של סרטן בלוטת המגן אך בשל נדירותם אין מקום לפרטן. חזקה על הרופא שאיבחן תסמונת נדירה שכזו שיסביר את משמעותה כולל הסיכון המוגבר למחלות שונות הקשורות לאותה מחלה. לציין כי סרטן בלוטת המגן (ובמיוחד תת סוג מסויים של המחלה) הוא בעל נטייה משפחתית חזקה יחסית, ולמי שבמשפחתו בקרובה סרטן הבלוטה עליו להיוועץ עם הרופא לגבי בדיקות שעליו לעבור בהתאם למספר בני המשפחה שלקו במחלה, הגיל בו לקו וסוג המחלה.

מעקב וגילוי מוקדם – מי שנמצא בקבוצת סיכון כאמור חייב לעשות ניטור תקופתי של הבלוטה ותפקודיה. מדובר על שלוש פעולות פשוטות למדי – בדיקה אצל רופא למישוש הבלוטה וחשד להמצאות גושים או הגדלת הבלוטה ; בדיקת סונר (אולטרסאונד) שנתית, או בתדירות נמוכה יותר, לפי שיקול הרופא,  ובדיקת דם של תפקודי הבלוטה. במידת הצורך, ולפי שיקול הרופא, יתבצע גם ניקור של הבלוטה (FNA, Fine Needle Aspiration) בה תילקח דגימת רקמה מהבלוטה (הבדיקה נעשית תחת הנחיית סונר) לבדיקה היסטולוגית.

נושא אבחון היתר של סרטן בלוטת המגן נדון בחלק הדן בסקירת המחלה ואכן יש לאזן בין הצורך במעקב שגרתי אצל אלו הנמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה ומניעת אבחון שלא לצורך. הרופא המטפל ישקול כל מקרה לגופו תוך שקלול ממצאי הבדיקות שנעשו ורמת הסיכון האישית לגבי כל מטופל ולפיהן את תדירות ומהות הבדיקות שיש לעשות.  

פרסומת