סרטן השד – מניעה ומשמעות גורמי הסיכון

סרטן השד – מניעה ומשמעות גורמי הסיכון 

בסקירת גורמי הסיכון לסרטן השד הוצג את כל המידע העדכני והמבוסס אודות הגורמים לסרטן השד הידועים כיום. מבחינה מעשית, ניתן לחלק את הגורמים לשתי קבוצות: גורמים הניתנים לשינוי ואלו שלא. ברור שאת העובדה שלדודה היה סרטן בגיל 52 אי אפשר כבר לשנות (אלא לקוות שהחלמתה תהייה שלמה ומהירה) אבל הידיעה שהשמנת יתר, ובעיקר לאחר גיל הפסקת המחזור, מהווה גורם סיכון עצמאי לסרטן השד, יש בה חשיבות מבחינת הצורך ולטפל בבעיה זו ועל ידי כך להפחית את הסיכון לסרטן השד.

גורמי סיכון שלא ניתן לשנותם באוכלוסייה בוגרת:

גיל, מין, מקום הלידה, מספר לידות והגיל בלידה הראשונה, הנקה, סיפור משפחתי של סרטן השד, תחלואה קודמת בסרטן השד ומבנה השד.

גורמי סיכון לסרטן השד הניתנים לשינוי בגיל בוגר:

השמנת יתר, תזונה, צריכת אלכוהול, עבודה במשמרות, חשיפה לקרינה מייננת ועישון

גורמי הסיכון הניתנים לשינוי בגיל מבוגר כוללים: השמנת יתר, תזונה, צריכת אלכוהול, עבודה במשמרות, חשיפה לקרינה מייננת ועישון.

לא תמיד אפשר לשנות את כל גורמי הסיכון האלו ולא תמיד באופן מלא אבל יש להשתדל לשנות אותם במידת האפשר.

השמנת יתר – השמנת יתר חשובה בעיקר בגיל המבוגר (שהכוונה היא לגיל לאחר הפסקת המחזור) היות ונמצאו קשרים ברורים בין השמנת היתר לבין הסיכון לתחלואה. מדובר בגורם סיכון שאין ספק שמרבית הנשים היו שמחות לשנות (ולו מטעמים אסתטיים וטעמים של מניעת מחלות אחרות כמו סכרת ומחלות לב) אך שינוי זה כרוך במאמצים נפשיים משמעותיים שכן יש צורך בשינוי הרגלים יסודי ומעמיק המשפיע בדרך כלל גם על האנשים הקרובים / בני הבית האחרים. כיום קיימות דרכים מגוונות לעזור למי שמעוניין/ת להפחית במשקל הגוף ורובם ניתנים ללא תשלום (או בתשלום מועט) בכל קופות החולים. מדובר בייעוץ אצל דיאטנית ו/או סדנאות, קבוצות תמיכה או התארגנויות דומות כמו גם טיפולי רפואה משלימה (ביניהן נרשמות הצלחות לאקופונקטורה). במסגרות הקהילתיות (מתנס״ם למשל) נערכים קורסים לבישול נכון ולתזונה נבונה, במסגרות קהילתיות דומות מתקיימות פעילויות ספורטיביות על בסיס קבוע המסייעות אף הם לירידה במשקל. אחד הדברים החשובים היא גם ההתגייסות של הסביבה הקרובה למאמץ, הבנה וקבלת החשיבות של הירידה במשקל מטעמים בריאותיים. תכנון קניות של מוצרי מזון לבית לפני היציאה למרכול, בדיקת החוסרים בבית והכנת רשימה כמו גם הליכה למרכול לא כשרעבים אלא אחרי ארוחה קלה חשובים אף הם במניעת קניות מוצרים אימפולסיביות ולא נחוצות (שהרי אם כבר קנינו אז לא נזרוק אוכל , אלא נאכל אותו למרות שלא התכוונו ואין צורך בכך).

אין ספק שירידה במשקל היא משימה קשה ולעתים מתסכלת, אך גם אין ספק בחשיבותה. אחד הגורמים החשובים בהצלחה הוא התגייסות סביבתית (משפחתית) וכדאי לערב את בני המשפחה בהחלטה ולהסביר להם את הסיבה והחשיבות הרפואית לכך. ועוד דברזה שהשכנה ממול חלתה בסרטן השד והיא הייתה רזה זה ממש לא ״מוכיח״ שהמשקל לא משנה (עובדה – היא רזה וחלתה…). המחקרים בנושא מצביעים באופן ברור על כך שהסיכון עולה (וסיכון מוגבר אין פירושו ש״בטוח תהייה מחלה״). וחוצמזה, גם המחמאות שתגענה עם הירידה במשקל שוות מנת בריאות גדולה…. .

צריכת אלכוהול – האמת היא שבישראל, ובנשים מבוגרות יחסית, צריכת אלכוהול לא מהווה גורם בעייתי אמיתי שכן לא מקובל בחברה בישראל לשתות ולא כמויות גדולות של אלכוהול. למי שכן נוהגת לשתות, יש להשתדל להקפיד לצמצם את צריכת האלכוהול כדי מנה אחת ביום ולא יותר (שווה ערך לבקבוק בירה או כוס יין).

עישון – כאמור הקשר בין עישון לסרטן השד הוא רופף למדי ולא נראה כי עישון תורם תרומה אמיתית להגברת הסיכון. אין ספק כי עישון קשור וגורם למגוון מחלות ממאירות אחרות (ומחלות לב וכלי דם) ולכן צמצום כמות העישון ו/או הפסקת עישון הוא מעשה נבון בכל היבט שהוא. כיום מוצעות לציבור שתי תרופות מרשם שהציגו יעילות סבירה בעזרה בהפסקת העישון. התרופות ניתנות בכל קופות החולים בהנחה למי שמשתתף בסדנה בת 6 פגישות, התנייה זו קיימת כי במחקרים נראה ששיעורי הפסקת העישון גבוהים יותר כאשר משתתפים בסדנה ונוטלים את התכשירים לעומת כאלו שרק נוטלים את התכשירים. גם אם אינכם מעוניינים להשתתף בסדנא עדיין כדאי לנסות ולהפסיק את העישון בעזרת התרופות ותוכלו לקבל מרשם והוראות שימוש אצל רופא המשפחה. אמנם מחיר התרופה יהיה גבוה יותר (כ 700 ש״ח לכל הטיפול) וכל אחד יכול לחשב בקלות יחסית כמה כסף הוא יחסוך במשך שלושה חודשים מאי רכישת סיגריות ולהיווכח שעלות התרופה מוחזרת מהר מאוד (לתועלת הבריאותית אין מחיר …). 

חשיבות החשיפה לקרינה מייננת בגיל מבוגר היא פחותה מאשר בגילאים הצעירים יחד עם זאת יש לזכור כי הסיכון שבקרינה הוא תוצאה של סך הקרינות שהגוף ספג במהלך החיים עם תלות במינונים המצטברים ובגיל שבו התקבלה הקרינה.

קרינה מייננת – חשיבות חשיפה לקרינה מייננת בגיל מבוגר היא פחותה מאשר בגילאים הצעירים יחד עם זאת יש לזכור כי הסיכון שבקרינה הוא תוצאה של סך הקרינות שהגוף ספג במהלך החיים עם תלות במינונים המצטברים ובגיל שבו התקבלה הקרינה. ככלל מומלץ להמנע ככל הניתן מקרינה בכל גיל, ובמיוחד למי שעברה בדיקות (או טיפולים) הכרוכים בקרינה במהלך החיים. יש גם חשיבות לאזורים בהם ניתנה הקרינה כך שבדיקת סי. טי. לקרסול בגיל צעיר השפעתה על סרטן השד היא מזערית או כלל לא קיימת. כמו כן קרינה מצילומי חזה, צלעות או עצמות הנה ברמה נמוכה מאוד ואין בה כדי להשפיע על הסיכון. ביצוע ממוגרפיות חוזרות בתדירות גבוהה (כל חצי שנה או שנה) מגיל צעיר יחסית (סביב 30) הנה נושא שיש לקחת בחשבון. למרות שהקרינה מבדיקת ממוגרפיה אחת הנה זניחה, הצטברות של בדיקות חוזרות, בגיל צעיר יחסית ולאורך שנים כן עלולה להגביר את הסיכון ואם נעשו בדיקות כאלו בעבר יש לצמצם את החשיפה בגיל המבוגר יותר, מה גם שלאחר הפסקת המחזור בדיקת הממוגרפיה היא בעלת רגישות גבוהה יותר (כלומר יכולה להצביע על גוש חשוד במידה וקיים בשיעורי דיוק גבוהים יתר מאשר בזמן שהמחזור היה פעיל) ובשל כך עדיף לרווח את תדירות הבדיקות.

עבודה במשמרות – עבודה במשמרות היא גורם הסיכון המעשי שבא תחת הכותרת של חשיפה לאור. מדובר בגורם סיכון אמיתי ושהאפשרות לשנותו היא לא תמיד רק ביד האשה החשופה לו. בדרך כלל עובדות בגילאים מבוגרים יותר הן ותיקות יותר בעבודתן ובעלות ״זכויות״ במקום העבודה וניתן לנצל זאת לצמצום העבודה במשמרות הלילה.

 

גורמי סיכון לסרטן השד הניתנים לשינוי בגיל צעיר:

גיל צעיר לעניינינו הוא גיל עד 50 וכולל את גיל הנערות הבגרות, הקמת משפחה (למי שחפצה בכך), לידות והנקה. ברור שחלק גדול מהגורמים הוא לא באמת ניתן לשינוי כי לא הכל תלוי רק באשה ואין ספק שבגילאים צעירים המחשבה על מניעת סרטן בעוד 30 או 40 שנה היא לא בראש סדר העדיפויות אך מוטב להכיר את הגורמים ואת האפשרויות לשנות אותם ואז לחשוב אם ואיך ניתן להתחשב בהם.

לידה והנקה – כיום נשים נוטות ללידות בגילאים מאוחרים יותר מאשר בעבר וגם מספר הלידות הולך ומצטמצם עם השנים בחברה בכללותה. מבחינת סרטן השד, ככל שמקדימים ללדת כן הסיכון לתחלואה פוחת, אבל ברור שמדובר פה בשיקול מאוד צר במגוון השיקולים של תכנון המשפחה. הנקה היא גורם חשוב וברוב המקרים נשלט על ידי האשה וכפי שכבר נאמר הנקה מפחיתה את הסיכון לתחלואה. חשוב יחד עם זאת לזכור כי יש חשיבות למשך ההנקה וכדאי שהיא תהייה ארוכה יחסית על מנת לתת את מלוא האפקט מבחינת הפחתת הסיכון לתחלואה, וברורות התועלות האחרות לילוד בהנקה.

שתיית אלכוהול – למרבה הצער, שתיית אלכוהול הפכה לנוהג נפוץ בקרב הצעירים והצעירות בישראל ומשמעותה בהגברת הסיכון לסרטן השד הנה רק חלק קטן ממגוון ההקשרים השליליים המתלווים לתופעה. נאמר קודם לכן כי שתיית אלכוהול מעל למנה אחת ביום מהווה גורם סיכון למחלה וכי קיים קשר ישיר של מנה-תגובה בין שתיית אלכוהול להגברת הסיכון לתחלואה.

עישון – כפי שנאמר בחלק המתייחס לנשים בוגרות, עישון לא מהווה גורם סיכון משמעותי לסרטן השד אך בהחלט מהווה גורם סיכון משמעותי לסרטנים אחרים והראייה לכך היא העלייה בשיעור חולות סרטן הריאה בעשורים האחרונים בקרב נשים, כתוצאה משיעורי עישון עולים בקרב נשים בשנות השמונים והתשעים. עוד על אפשרויות להפסקת העישון בחלק הדן בהפחתת גורמי הסיכון בנשים בוגרות

שתיית אלכוהול הפכה לנוהג נפוץ בקרב הצעירים והצעירות בישראל ומשמעותה בהגברת הסיכון לסרטן השד הנה רק חלק קטן ממגוון ההקשרים השליליים המתלווים לתופעה.

קרינה מייננת – חשיבות ההימנעות מקרינה מייננת היא מאוד משמעותית בגילאים הצעירים והרבה יותר מאשר בגילאים המבוגרים יותר. בנוסף על שנאמר בחלק הקודם יש להדגיש את הנושא ולהבינו. מדיניות הבריאות הננקטת במדינת ישראל מזה שנים ארוכות היא מדיניות של ״ריסון ההוצאה הלאומית לבריאות״. בשפה מובנת יותר המשמעות היא שנעשים מאמצים לגרום לכך שההוצאה הלאומית לבריאות לא תעלה באופן משמעותי (וכשהיא עולה אז ההעדפה היא שתעלה על חשבון ההוצאה הפרטית ולא הציבורית) וזאת בשל העובדה שכל הזמן מתפתחות טכנולוגיות (שזה ביטוי כולל לתרופות ומכשירים רפואיים) חדשות ויקרות ושימוש בהם מעלה את ההוצאה על הבריאות. לעניינינו מדובר בעיקר בבדיקות הדמייה, שהן המקור העיקרי לחשיפה לקרינה מייננת. מזה יותר מעשור קיימים מכשירי הדמייה מבוססי קרינה מגנטית, מכשירי אם. אר. איי שאין בהם כלל קרינה מייננת והם מחליפים (בחלק מהמקרים) או משפרים את ההדמייה שנעשית על ידי מכשירי הסי. טי. ששימוש בהם כרוך ברמות קרינה משמעותיות. בדיקת MRI עולה פי 3-5 מאשר בדיקת CT וזו הסיבה העיקרית לכך שמשרד הבריאות מגביל את מספר המכשירים הקיימים בארץ ובשל כך בעצם נולדה חובת הרישום והרישוי של מכשירים אלו (שאינם פולטים קרינה מייננת, כך שטענה של ״בטיחות קרינה״ אינה עניינית) כדי לתת שליטה למשרד הבריאות על מספר המכשירים ועל ידי כך על ההוצאות עבור הבדיקות שכן אין סכנה ממשית בבדיקות אלו (לעומת סיכון שכן קיים במכשירי ה CT). כתוצאה מהעלות הגבוהה של הבדיקה בכל קופות החולים קיימים חסמים ביורוקרטיים במתן נגישות לבדיקה כך שרופא משפחה או רופא מומחה צריך להגיש בקשה מהנהלת הקופה לבצע בדיקה אצל חולה מסויים. העובדה שיש פיקוח על ההוצאה (שנעשה דרך אישור הבדיקה) היא פעולה נכונה, שכן זה הגיוני לאשר בדיקה למי שבאמת יכול ליהנות ממנה (וקיימים הבדלים בין שתי הטכנולוגיות שהן לא באמת חופפות ולכל אחת יש יתרונות משלה) ולא לכל ״מי שרוצה״ אבל, כמו במקרים אחרים, פיקוח יתר גורם לכך שמי שצריך ומגיע לו בדיקת MRI לא תמיד מקבל אותה בשל כך. התהליך בכל קופות החולים הוא שרופא המשפחה או רופא מקצועי או רופא שלא שייך לקופה מבקש לעשות בדיקת MRI ואז או שהוא מעביר את הבקשה לרופא המשפחה (שישבור הוא את הראש…) או שהוא עצמו מבקש אישור לבדיקה וזו ניתנת או שלא. הבעיה היא שלעתים תכופות הרופא המבקש את הבדיקה לא שואל את המטופל (או מסתכל בתיק הרפואי) כמה ואילו בדיקות הכרוכות בקרינה מייננת המטופל כבר עשה ובשל כך לא מעביר את הנתונים לגורם המאשר בקופה. אין, נכון לשעה זו, רישום פרטני לגבי כל מטופל והחשיפה שאישית שלו לקרינה במערכות הממוחשבות של הקופות כך שיתן מידע או אזהרה לרופא

חובה על כל אחד ואחת לקחת אחריות על בריאותו בכל מובן שהוא. ככלל, בכל הפנייה לבדיקת סי. טי (או מיפוי הכרוך בקרינה רדיואקטיבית) חייב המטופל לשאול את הרופא לנחיצות הבדיקה ולחלופות קיימות.

כל ההסבר הארוך היה על מנת להגיע למסקנה אחת, שחוזרת ותחזור בכל הזדמנות באתר זה, והיא שחובה על כל אחד ואחת לקחת אחריות על בריאותו בכל מובן שהוא. ככלל, בכל הפנייה לבדיקת סי. טי (או מיפוי הכרוך בקרינה רדיואקטיבית) חייב המטופל לשאול את הרופא לנחיצות הבדיקה ולחלופות קיימות. יש להתייחס לבדיקה זו (ובמיוחד אצל ילדים או אנשים צעירים) כמו שנעשה לפני ניתוח, ולו הפשוט ביותר, בו קיימת חובה להסבר מפורט על התועלות, הסיכונים והחלופות. ברוב המקרים אכן לא תהייה חלופה ראוייה וברוב המקרים לא יהיה מדובר בבדיקות מיותרות או שנרשמות כלאחר יד, אבל לא תמיד הרופא יכול לבדוק את ההיסטוריה של הבדיקות הכרוכות בקרינה הגם שלא תמיד יש לו את הנתונים (לדוגמא למי שעשה בדיקות כאלו בשרות הצבאי אין מידע על כך בקופות החולים) וגם לא תמיד יש לרופא את הזמן לערוך בדיקות שכאלו.

לפיכך, לדעתנו קיימת חובה על המטופל עצמו (או הוריו אם מדובר בקטין) ליידע את הרופא כי הוא עבר בדיקות הדמייה הכרוכות בקרינה בעבר ולבקש לשקול בשנית את הצורך בבדיקה נוספת הכרוכה בקרינה או להציע בדיקה חלופית, וגם אם לא נעשו בדיקות שכאלו יש לברר את הצורך בבדיקה.

בפועל, ומניסיון מצטבר עולה כי לא קיימת מודעות מספקת לנושא בקרב מטופלים וגם לא בקרב כלל הרופאים. היות ואתר זה מיועד בעיקרו לציבור הרחב  ומעודד את האחריות האישית, נאמר פעם נוספת שזו אחריות המטופל לידע את הרופא בנושא.

פרסומת