תופעות לוואי מכימותרפיה בחלל הפה

 

כתוצאה מטיפולים כימותרפיים עלולים להיות סיבוכים חריפים (מיידיים) או כרוניים (מתמשכים) בחלל הפה ובאיברים הקשורים אליו (בלוטות הרוק, שיניים).

דלקת חריפה של חלל הפה (מוקוזיטיס, Mucositis) הנה הסיבוך השכיח ביותר בחלל הפה ופוגע בכ 40% מהחולים המקבלים טיפולים כימיים. התכשירים ששכיחות הפגיעה בחלל הפה היא הגבוהה ביותר כוללים פלואוראורציל, מתוטרקסאט, בליאומיצין, סיטרבין, אטופוסיד ו-דוקסורוביצין. לציין כי מספר (רב) של תכשירים אחרים גם עלולים לגרום לדלקת בחלל הפה ואלו המוזכרים הם היותר שכיחים מביניהם

הסיכון לדלקת בחלל הפה גובר אצל מי שיש לו עששת או מחלות שיניים אחרות או אצל מי שהגיינת הפה שלו לקוייה. מומלץ לפני תחילת טיפולים כימותרפיים לערוך ביקורת של מצב השיניים וחלל הפה אצל רופא שיניים.

הסיכון לדלקת בחלל הפה גובר אצל מי שיש לו עששת או מחלות שיניים אחרות או אצל מי שהגיינת הפה שלו לקוייה. לכן מומלץ לפני תחילת טיפולים כימותרפיים, ובמיוחד עם תכשירים שהסיכון בהם רב יותר, לערוך ביקורת של מצב השיניים וחלל הפה אצל רופא שיניים ולהתחיל את הטיפולים הכימיים כשחלל הפה נמצא במצב טוב יחסית. ביקורת שכזו חשובה באופן מיוחד באם מתוכנן גם טיפול קרינתי לאיזור הראש והצוואר, טיפול אשר עלול להגדיל עוד יותר את הסיכון לדלקות אלו.

תסמיני הדלקת, המתחילות לאחר הטיפול הכימי ומגיעות לשיא כשבוע לאחר מכן, כוללות יובש בפה, כאב, הרגשה של שריפה וקושי באכילה ובשתייה. עלול להופיע אודם בחלל הפה אשר יכול להתפתח לכדי איזורים מכוייבים בחלל הפה ודימום מהחניכיים. המחלה נעצרת מעצמה בדרך כלל ונעלמת לחלוטין לאחר כשבועיים מתחילתה. הסיכון במחלה הוא שבשלב החריף שלה (כשיש כיבים) קיימת אפשרות לזיהום חיידקי מקומי או בכל הגוף, ובשילוב עם מצב של ירידה בכושר החיסוני (המבוטא בירידה בנויטרופילים) דלקת שכזו עלולה להתפשט ולהוות סכנה ממשית. בחלק גדול מהלוקים בתופעה מופיע גם פטרת של הפה ובחלק קטן יותר יכול להתפרץ גם הרפס באזור השפתיים.

הטיפול בדלקת חלל הפה הוא בהתאם לתסמינים ומטרתו להקל עליהם התכשירים כוללים: שימוש במי פה ובמחטאים שונים הנמכרים ללא מרשם; קיימים מספר תכשירים המצפים את רקמת הפה ומונעים המשך גירוי שלה; טיפול תזונתי הכולל מזונות שלא דורשים לעיסה ממושכת, אינם חמים או חריפים; קיימים מחקרים המראים כי ויטמין E במשחה מקומית (קיים בישראל יחד עם תכשיר נגד פטרת [אוראקורט-אי]) אף הוא עשוי לעזור בטיפול; תכשירים משככי כאבים מקומיים מבוססים על לידוקאין [אפטגון, אס או אס בוקל]; לעיתים הכאב יכול להיות משמעותי ולדרוש טיפול באופיאטים כולל מורפין או פנטאניל.

דימום מהחניכיים – חלק מהתכשירים הכימותרפיים גורמים לירידה חדה במספר טסיות הדם (טרומבוציטים) וכתוצאה מכך עלולים להיות דימומים מהחניכיים. פציעות קלות בחניכיים, היכולות לנבוע משימוש במברשת שיניים קשיחה או שינויים במבנה הפה (כתוצאה מירידה חדה במשקל למשל) וכתוצאה מכך תזוזה ו/או אי התאמה של תותבות שיניים יכולים לגרום לפציעות בחניכיים וכתוצאה מהם דימום.

הטיפול הוא בעצירת הדימום על ידי פד מתאים או שימוש בטרומבין [הקסקפרון] במשחה מקומית